טאפאסים!

טוב, חזרנו מברצלונה ועוד לא אמרנו כלום על טאפאסים. אז יש לי מילה אחת בשבילם: שקר!
ויקיפדיה אומרת שיש שתי אגדות על מוצא הטאפאסים. האחת היא שהמלך משהו משהו נעזר בטאפאסים, יעני בנשנושים קטנים בין הארוחות, כדי להחלים ממחלה קשה. כולנו היינו שם. הבטן שלך לא משהו, ואתה אוכל קערות קטנות של אורז לבן מגעיל שאימא שלך מכינה לך בדאגה רבה כדי להחלים. סבבה. האגדה השנייה היא שפעם פאבים היו מכסים את כוסות המשקה שהגישו בגבינה או נקניק כדי למנוע מהזבובים למצוא את דרכם לשתייה. עוד יותר סבבה.
עד כאן, הטאפסים דווקא מתנהגים כמו שהם אמורים. הם נשנוש. הם כיסוי. הם משהו בין ארוחות. וזה המשיך. אמא שלי, קצת פחות עתיקה, סיפרה לי שכשהם היו באורגוואי בשנות ה-70, כל בר היה מבטיח מלא טאפאסים כדי שיבואו לשתות אצלו. וככה היית שותה צנזנו (נשבעת שזה מה שהם שתו) והברמן היה דופק לך איזה שלוש פרוסות נקניק, בשביל הטעם. כידוע, אוכל צריך שתייה, אז היית מזמין עוד צנזנו. והברמן היה מפנק אותך באיזה חריץ גבינה קטנטן. טעים. היית נשאר עוד. מדבר עם חברים שלך. שותה עוד. בקיצור, תורמוסים.
אבל מאז, הטאפאסים תפסו תחת. הם נהיו עאלק מטבח קטלוני. הם נהיו עאלק אותנטיים. אז זה הולך ככה: אתה מגיע למסעדה ומקבל תפריט באורך יוטבתה בעיר בשנותיה היפות. חמש מאות סוגי צלוחיות. אז אתה מתחיל לעבוד אצל התפריט. אתה בוחר כזה. אתה בוחר כזה. אתה מתלבט על זה ואתה מוותר על זה. יאללה, הגעת לחמש מנות, שזה יותר ממה שאתה צריך לבחור בכל ארוחה אחרת. ואתה ממתין בסבלנות. כדי לעבור את השלב הזה, בדרך כלל מביאים לך פאן קון טומטו, שזה טוסט עם שמן זית ועגבניות, שאותו דווקא הייתי יכולה לאמץ בכיף.
ואז אתה מקבל, לא מפתיע האמת, חמש צלוחיות. הן יכולות להיות צלוחיות מצויינות, כמו שלוש פרוסות דקיקות של מוחאמה, שזה טונה מיובשת בשיטה ערבית עתיקה, עם עגבניות ופלפלים קצוצים דקדק, שעושים לך נעים מאד בפה, או ריבוע בגודל שלושה על שלושה סנטימטר של מוסקה נימוחה. הן יכולות להיות צלוחיות בינוניות כמו פטאטאס בראווס, שזה תפוחי אדמה ברוטב מיונז וצ'ילי מתוק, שלפעמים בא לך בול על הבירה. או שתי חתיכות קטנטנות של דג כריש (monkfish), שהוא כנראה דג המאכל הכעור ביותר בעולם, ששוחה בחומוס רך רך עם עגבניות. והן יכולות להיות צלוחיות תמוהות כמו Pimentos de padron שהם פלפלים מהאי פדרון. מדובר בפלפלים ירוקים קטנים מתוקים. טעימים, לא אכחיש. אבל פלפלים. שמגישים אותם קצת קלויים. אוקיי.

מוחאמה עם שקדים. במנה שהיא ללא ספק ביתית בגודלה (annalibera)

אז אכלת שלושה ורבע ביסים. אולי ארבעה ורבע. אתה לא רעב. אבל אתה גם לא שבע. אתה נינוח. כי זה טאפאסים. והם לא אמורים לעלות הרבה. ואתה בחופשה. ואתה יודע שמקסימום תזמין עוד. אז בינתיים אתה מזמין חשבון. ואתה לוגם עוד קצת מהבירה שלך. אולי שותה איזה קורטדו קטן. ואתה מגלה שאתה הולך לשלם על ניחוח האוכל הזה חמישים שישים יורו!
ובפעם הראשונה, אתה אומר יאללה, שיהיה. אבל אז עוברות שלוש שעות ואתה נהיה רעב שוב. ואתה הולך למסעדת טאפאסים אחרת, כדי לשבת שוב חצי שעה מול התפריט, ולבחור עוד חמש מנות, שמגיעות בעוד חמש צלוחיות קטנות שלא משביעות אותך, כדי לשלם עוד חמישים יורו על משהו שהוא אפילו לא רבע ארוחה!
אז אתה מתעצבן! אתה אומר לעצמך: אני רעב! אני רוצה אוכל! אני רוצה תבשיל חם עם מלא מלא אוכל בתוכו! ואני רוצה שהוא לא יעלה יורו לביס, בדיוק כפי שקורה במדינות אחרות! אבל זה לא קורה. ואתה ממשיך לנסות, וכל טאפאס ממשיך לעלות ארבעה חמישה יורו, לזולים שביניהם. ואתה נהיה יותר ויותר מתוסכל, עד שבסוף גם אתה, כמו כל התיירים, הולך לאכול פיצה.
אבל אני יש לי נקמה. נכון התורמוסים? נכון אדממה? נכון חומוס מבושל עם פלפל שחור? יום אחד הם יהיו המטבח הישראלי. יקראו להם צלוחיות (זלוהיות, אם אתה דובר אנגלית). הם יסמלו את השבת אחים גם יחד של התרבות הישראלית. הם יופיעו ביחד עם צלוחיות אחרות כמו: כף קוטג' עם פלח עגבניה. לבן עם צ'ילי חריף. חביתה בלחמניית ביס. חומוס עם בצל. פול ירוק. ואפילו עגנגב: עגבניה מאיזור הנגב שגודלה בתנאים מחמירים ועושה לך שיר בפה. הם יעלו עשרה שקלים לצלוחית. ואם אתה תייר, בדיוק כמו השבעה מיליון שפוקדים את ברצלונה בשנה, הם יעלו לך חמישה דולר לצלוחית. אתם תראו, אני עוד אראה להם מה זה.

נודלס, הגרסה הקוריאנית הקרה

חם. חם בשבע בבוקר. חם בשמונה בבוקר. והמילה חם לא יכולה אפילו להתחיל לתאר את מה שקורה בשתיים בצהריים. רק בחמש ככה מתחילה להסתנן איזו רוח מהים, מפיחה בחיים בווילונות הלבנים שלנו, והולכת לדרכה בערך חצי יממה לאחר מכן. אבל בנאדם צריך לאכול משהו, ולא רק גלידת עוגת גבינה עם תות של האגן דאז. אז פניתי לעזרה לחבריי מהמזרח, כי ידעתי שהם יוכלו להמציא משהו עם נודלס קרים. אין על אטריות קרות. והפעם, קוריאה. המתכון והתמונה של "The Kitchn".

המילה slurp גורמת לי לקנא באנגלית כפי שקורה לי רק לעתים רחוקות

רכיבים לשתי מנות
לציר

  • 4 כוסות ציר ירקות
  • סנטימטר וחצי של ג'ינג'ר, קלוף וקצוץ
  • שן שום, קלופה וקצוצה
  • בצל ירוק אחד, קצוץ לחתיכות של סנטימטר וחצי
  • 0.25 כוס חומץ לבן
  • 5 כפיות סוכר
  • 2 כפיות סויה

תוספות

  • 1 מלפפון קטן
  • 100 גרם צנונית
  • 1 אגס קטן
  • כפית מלח
  • כפית סוכר
  • כפית חומץ
  • ביצה
  • 0.5 כוס קרח כתוש

נודלס

  • 120 גרם אטריות סובה (או אטריות קוריאניות, שמעולם לא ראיתי אז אני לא יודעת מה זה אומר)

אופן ההכנה

  1. מכינים את הציר. מערבבים את חומרי הציר בסיר גדול. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים, ללא מכסה, חצי שעה. מסננים ומצננים במקרר לפחות שעה
  2. מכינים את התוספות. מז'לייאנים את המלפפון, מתבלים ברבע כפית מלח, חצי כפית סוכר וחצי כפית חומץ ומניחים בצד.
  3. מקלפים את הצנונית וחותכים לפרוסות דקות. מתבלים ברבע כפית מלח, חצי כפית סוכר וחצי כפית חומץ. מניחים בצד
  4. מקלפים את האגס וחותכים לג'וליאנים או לפרוסות דקות. מערבבים עם רבע כפית מלח כדי למנוע השחרה
  5. מבשלים את הביצה לכדי ביצה קשה, מקלפים וחוצים
  6. מבשלים את האטריות לפי הוראות היצרן. שוטפים במים קרים ומפרידים אותן בידיים. מייבשים לחלוטין
  7. מגישים. מחלקים את האטריות בין שתי צלחות, מוזגים בערך שתי כוסות ציר לכל קערה. מוסיפים קרח כתוש ומסדרים את התוספות מעל האטריות. מפזרים שומשום מעל. מגישים עם חרדל שאותו מוסיפים הסועדים לפי טעמם

סביצ'ה ירוק

לפעמים החיים מזמנים לך הפתעות נעימות. לפעמים ההפתעות האלו כל כך נעימות, שהן בגדר הגשמת חלום. לפעמים החלום הזה הוא כל כך ממזמן, שנדמה שהוא תמיד היה שם. ולפעמים, אומרים לך שהספר שלך עתיד לצאת לאור בהוצאה נחשבת. כשזה קורה, חיילים קטנים של שמחה מקפצים בקרבך, חום של אש להבה פורץ מהחזה שלך והראש שלך מסתובב סביב עצמו כאילו היה אוגר בכלוב של מיוחסים. באופן כללי, איך לומר, את מרגישה כמו סביצ'ה. המתכון והתמונה של הניו-יורק טיימס

.

רק למה אבוקדו, למה?

רכיבים ל-8-10 מנות פתיחה

  • 0.5 ראש שום, מופרד לשיניים
  • 2-2 פלפלים ירוקים חריפים
  • 1 כוס עלי כוסברה
  • 1 כוס עלי פטרוזיליה
  • 0.5 כוס שמן זית
  • 2 כפיות מלח
  • 0.25 כוס מיץ לימון
  • 0.75 קילו פילטים של דג כמו הליבוט או טונה לבנה, ללא עור או עצמות, חתוכים לקוביות של סנטימטר
  • 2 מלפפונים, חתוכים לקוביות של סנטימטר
  • עלי חסה מעודנים, לקישוט
  • 2 אבוקדואים בשלים, ללא הגלעין, חתוכים לקוביות של סנטימטר

אופן ההכנה

  1. מטגנים שיני שום לא קלופות ופלפלים חריפים במחבה על אש בינונית. מערבבים תדיר, עד שהם רכים, כ-10 דקות עבור הפלפלים החריפים ו-15 דקות עבור השום. מצננים. מקלפים את השום ומוציאים את הגרעינים מהפלפלים
  2. במעבד מזון מערבבים פלפלים חריפים, שום, כוסברה, פטרוזיליה, שמן זית ומלח לתערובת חלקה
  3. בקערה גדולה טורפים מיץ לימון וחצי כוס של ממרח עשבים מהסעיף הקודם. מוסיפים דג ומלפפונים ומערבבים. מכסים ומניחים במקרר ל-30 דקות (או עד שעה). מעבירים את שאריות ממרח העשבים לצנצנת, מכסים בשכבה של שמן, ושומרים במקרר לשימוש אחר, כמו ערבוב לחביתה או מריחה על עוף לפני שהוא הולך לגריל
  4. טועמים ומתקנים תיבול. בעדינות מוסיפים את האבוקדו. מניחים עלי חסה מעודנים בכוסות קוקטייל ועליהם מצלחתים את הסביצ'ה

פשטידת מנגולד במחבת

ריח של ציפייה עומד באוויר. שיגמרו המבחנים, שיסתדרו העניינים בעבודה, שישוב החורף. ביום רביעי, כמה שעות אחרי שחזרנו, ביקרו אותנו ההורים שלי. מצד אחד, היינו אנחנו, שסיימנו לנקות את הבית, מהצד השני היו הם, עטופים בשגרה של עבודה ומנסים להסתיר את התרגשותם מנסיעה קרובה לאיטליה. עד כאן פיוטים.

החביתה – פשטידה הזאת, שעושים במחבת ביום שישי בבוקר, כשהבית נקי והבוקר עצל, היא מנה כמעט קבועה במטבח של אמא שלי, ובמטבח של אמא שלה (סבתא שלי, זאת אומרת). שמרתי על המרכיבים המקוריים, אך החלפתי את פירורי הלחם בפולנטה. הפולנטה כאן מתבשלת עם שאר המרכיבים, ונותנת אפקט קצת מתוק לפשטידה, וזה לגמרי נעים. חוץ מזה, אפשר להוסיף כאן כטוב בעיניכם. פרוסות דקות של פטריות או קוביות גבינה קטנות הן הפייבוריט. טיפ חשוב: השתמשו במחבת גדולה שאתם יודעים איך היא מתנהגת, ועם ציפוי נגד הידבקות. מניסיון 😉

רכיבים

  • צרור גדול של עלי מנגולד, החלק הירוק בלבד, קצוצים
  • בצל בינוני, פרוס לפרוסות דקות
  • רבע כוס פולנטה
  • 3 ביצים
  • מלח
  • פלפל
  • שמן

אופן ההכנה

1. במחבת גדולה, מחממים כף שמן ומטגנים את הבצל עד הזהבה, כ 5 דקות.

2. מוסיפים את המנגולד ומאדים עד שנפחו מצטמצם, כ 5 דקות נוספות. בינתיים, שוברים את הביצים לקערה נפרדת, וטורפים.

3. מצננים את המנגולד והבצל ומעבירים לקערת ערבול. מערבבים יחד עם הביצים והפולנטה, עד שמתקבלת תערובת אחידה. מתבלים במלח ופלפל.

4. מוסיפים מעט שמן למחבת, ושופכים לתוכו את התערובת. בעזרת כף רחבה, משטחים בתוך המחבת. מכסים ומנמיכים את האש. מבשלים כ 5 דקות נוספות, עד שהתערובת מתייצבת.

5. הופכים את הפשטידה בעזרת צלחת גדולה. מחליקים בעדינות את הפשטידה, צידה השני כלפי מטה, ומכסים ל 5 דקות נוספות, או עד שכל העסק נראה לכם יציב ובלי הרבה מדי נוזלים (נזהרים שלא יתייבש).

6. מגישים עם חלה טרייה, מיונז ועגבניה.

הפורטובלה נשארה בחוץ

בראוניז למבוגרים

חזרנו. זה לא כיף לחזור. לא משנה כמה החיים שלך נחמדים, להיות מחוץ לחיים שלך זה יותר כיף. ותמיד כשחוזרים, אז החיים תובעניים מתמיד. לא נחמד מצידם. כמו שלא נחמד מצידם שהם לא מסבירים לי מה צריך להיות הצעד הבא שלי. אז עד שיתגלה מה אני אמורה לעשות עם עצמי, אולי אני אשתמש בשוקולד המריר הכה טעים למראה שהבאנו, ואכין קצת בראוניז לא שגרתיים. אולי משם תבוא ההשראה. המתכון והתמונה של "האי של ד"ר גאטו".

להיות שמנים זה כיף

רכיבים

  • 250 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
  • 250 גרם שוקולד מריר (85% קקאו), בקוביות
  • 250 גרם אבקת סוכר
  • 3 ביצים
  • 400 מיליליטר יין אדום
  • 200 גרם קמח תופח
  • 250 גרם סלק מקולף ומגורר

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-170 מעלות. מרפדים תבנית של 20 על 30 סנטימטרים בנייר אפייה
  2. מוזגים את היין לסיר קטן ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומצמצמים את היין לכדי שליש כוס בערך. זהירות, כי זה קורה די מהר. מצננים את היין המצומצם
  3. מניחים את קוביות השוקולד והחמאה בקערה וממיסים במיקרו. מערבבים פעם או פעמיים באמצע כדי לוודא שלא שורפים את השוקולד, וברגע שהתערובת נמסה לחלוטין, מערבבים שוב עד שהיא מבריקה
  4. בקערה נוספת טורפים את הביצים ואבקת הסוכר. מערבבים פנימה את תערובת השוקולד, ואז מוסיפים את היין המצומצם ומערבבים אותו פנימה בעזרת מזלג. מנפים פנימה את הקמח ומערבבים. מקפלים פנימה את הסלק המגורר
  5. מוזגים לתבנית. אופים 20-25 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי יחסית, אבל יש עליו עדיין קצת פירורים. אם לא בטוחים, עדיף לאפות אותם פחות מדי
  6. אחרי שהבראוניז התקררו לטמפרטורת החדר, אפשר לפזר אבקת קקאו, לחתוך ולהגיש, אבל עדיף לשמור במקרר יום נוסף, כדי לאפשר לסוכרים בסלק להתפרק, ואז לפזר אבקת קקאו, לחתוך ולהגיש

קאפקייקס קטיפה אדומה

איילה, הדודה הכי חביבה על האחיינים שלי, גילתה שיש לנו בלוג בישול ומייד התנדבה לתרום לנו את מתכון הקאפקייקס קטיפה אדומה שהרכיבה בעמל רב.

את עוגת הרד וולווט הראשונה שלי פגשתי בחגיגת 4th of July בעיירה קטנה באוהיו. בתור אחת שגם אם יש לחם, אוכלת עוגות, מיד נמשכתי לעוגה המרהיבה המצופה קרם שמנת מבריק ומקושטת בסוכריות אדומות, כחולות ולבנות שיוצרות את דגל ארצות הברית. למרבה הפלא, בסיס העוגה הקסים אותי לא פחות מהציפוי- בסיס בעל צבע אדום עשיר, מרקם קטיפתי וטעם שמזכיר עוגת שוקולד משובחת.
שנתיים עברו מאז ביקורי האחרון בארצות הברית, הקרייבינג לטעום שוב מהתענוג האדום הזה הודחק, כשלפתע, תוך דפדוף בעכבר העיר, גיליתי ביקורת על קאפקייקסיה חדשה בתל אביב שמגישה קאפקייקס בטעם רד וולווט! האושר שלי הגיע לרמות חדשות ומנגנוני הריור החלו לעבוד וישר שמתי פעמי ל"ויולה'ס קאפקייס" שם זכיתי לטעום שוב את הרד וולווט שלי, הפעם בצורת קאפקייק (עוגה אישית) יפהפה.
אחרי כמה ביקורים החלטתי שהגיע זמן לעשות זאת בעצמי, ערכתי תחקיר מעמיק שכלל צפייה באינספור סרטונים ב-you tube, קריאת עשרות מתכונים וחיפוש אחר התחליפים הישראליים המושלמים למרכיבים הכה-אמריקאים.
גיליתי שאת הצבע האדום קיבלה העוגה בגלל סוג הקקאו שנהגו להכין אותה ממנו, שילוב עם המרכיבים הנוספים בתערובת העוגה גרמו לתגובה כימית שצבעה אותה באדום (היום פשוט משתמשים בצבע מאכל). וגיליתי שאחרי שמכינים קאפקייקס, מקשטים אותם ומגישים לאורחים, העוגה, מגונדרת ככל שתהיה, doesn't stand a chance!

הבת של אחותי ושל אחיה. AKA דריה המהממת

רכיבים

  • ½ 1 כוסות סוכר
  • 120  גרם חמאה רכה (בטמפרטורת החדר)
  • 2 ביצים (בטמפרטורת החדר)
  • 1/3 2 כוסות קמח
  • 2 כפות אבקת קקאו לא ממותקת
  • 1 כפית סודה לשתיה
  • 1 כפית אבקת אפייה
  • ½  כפית מלח
  • 1 כוס רוויון
  • ½ 1 כפות צבע מאכל אדום (לא מהסוג הזול שמוכרים בסופרים, מומלץ לרכוש צבע מאכל טבעי!)
  • 1 כפית תמצית וניל איכותית
  • 1 כך חומץ בהיר

לקרם השמנת:

  • 120 גרם חמאה רכה (בטמפרטורת החדר)
  • חבילת גבינת שמנת של פידלפיה (בטמפרטורת החדר), (אחוז השומן הגבוהה והסמיכות בגבינה משפיעים מאוד על המרקם).
  • 2 כוסות אבקת סוכר
  • 1 כפית תמצית וניל איכותית
  • שלל קישוטים, סוכריות וכל העולה על רוחכם.

הכנה

  1. מחממים תנור ל180°
  2. במיקסר עם וו גיטרה, מערבבים את הסוכר והחמאה במהירות בינונית למשך 3 דקות עד שהתערובת קלילה ואוורירית, מוסיפים את הביצים אחת אחת תוך ערבוב וממשיכים לערבב עד לתערובת אחידה
  3. בקערה ענקית מנפים יחד קמח, קקאו, אבקת אפיה, סודה לשתיה ומלח. בקערה קטנה טורפים את הרוויון, תמצית הוניל, החומץ, וצבע המאכל. מוסיפים רבע מהתערובת היבשה לקערת המיקסר ומערבבים, שליש מהתערובת הרטובה ומערבבים וחוזר חלילה כאשר מסיימים עם החומרים היבשים. לאורך כל התהליך יש להקפיד לאסוף מידי פעם, עם לקקן, את כל מה שנצמד לתחתית קערת המיקסר ולצדדים
  4. מוזגים לתוך תבנית שקעים מרופדת מנז'טים מתאימים לאפייה, לעומק של  1/3-1/2. (הכי קל למזוג את הבלילה עם כף גלידה). מכניסים לתנור ואופים בין 18-22 דקות עד שקיסם הננעץ במרכז הקאפקייק יוצא נקי. יש לסובב את התבנית לאחר 15 דקות כדי לוודא אפייה אחידה. לאחר צינון של דקה מוציאים מהתבנית ומניחים על רשת מתכת להתקררות
  5. הציפוי: במיקסר או במערבל מערבבים יחד את גבינת השמנת החמאה, תמצית הווניל  ומוסיפים את אבקת הסוכר לאט לאט. טועמים תוך כדי כדי לוודא שמספיק מתוק. מוזגים לתוך שקית זילוף ומתחילים לקשט!
  6. את הקאפקייק אוכלים ביום ההכנה. אם נשאר, מה שבדרך כלל לא קורה, שומרים במקום מוצל וקריר. רצוי מאוד לא במקרר כי זה פוגע במרקם.

סנגריה לבנה

היום הוא היום. בלילה אנחנו כבר נהיה בדרכנו לשדה התעופה ומשם לברצלונה. אין לי מושג למה התרגשתי כל כך לפני הנסיעה הזו, הלא אני כבר גרה איתו וכבר נסענו יחד לחו"ל ולא שאנחנו נוסעים לשנה, אבל מיום שבת כבר אי אפשר לדבר אתי. אולי זה משום שמכל הסיפורים נשמע שברצלונה היא העיר המושלמת בשבילנו: אוכל טוב, מנוחה, אלכוהול, בגדים יפים וטרנקילה כללית. אספר כשנחזור. בינתיים, אני משאירה פה סנגריה לבנה (צפוי גם פוסט אורחת מהמם בחמישי). המתכון של הניו-יורק טיימס והתמונה של anitasarkeesian.

לבנה. אדומה. צהובה. ברינג איט און

רכיבים ל-8-10 כוסות

  • 2 תפוחים, ללא ליבה, חתוכים לקוביות גסות
  • 2 אגסים, ללא ליבה, חתוכים לקוביות גסות
  • 2 תפוזים, מקולפים, ללא גרעינים וחתוכים לקוביות
  • 1 כוס ג'ין
  • 0.5 כוס טריפל סק
  • ליטר וחצי יין לבש יבש
  • 0.5 בקבוק קאווה, מצונן

אופן ההכנה

  1. שמים את כל הפירות בקערה עם הג'ין והטריפל סק. מכסים ומצננים במקרר לארבע שעות לפחות, או לכל הלילה
  2. מעבירים לקנקן גדול ומוסיפים את היין היבש. מערבבים. מוזגים לכוסות (אפשר כוסות עם קרח) לגובה שני שליש כוס. מוזגים מעל את הקאווה

צנצנת טונה וחצילים

אני יודעת שכל קיץ חם אותו דבר. אני לא מאלה שמקטרים שהשנה הרבה יותר חם. ובכלל, אני די אוהבת את הקיץ. יש משהו בלהסתובב בגופיה בחוץ שהופך את העולם למקום הרבה פחות מנוכר. אולי זה הרוח הקלה בכתפיים. ואולי זה העובדה שיש פחות שכבות טקסטיל בינך לבין העולם. ובכל אופן, השבוע היה לי חם במיוחד. חום כזה שגורם לך לזעוק זעקות תסכול. אז מצאתי מתכון למשהו כל כך קיצי ואלגנטי שבטוח שהוא מפזר סביבו קצת קרירות. המתכון והתמונה של גורמה.קום השם יקום דמו.

תגיות: להרשמת אורחים, לערבי אהבה ביתיים, למהפכת ארוחות הבוקר שאני הולכת לעשות בעיר

רכיבים לארבע צנצנות

  • 2 קופסאות טונה בשמן, מסוננות
  • 1 אנשובי מקופסה
  • 0.25 כוס מיונז
  • 2 כפות שמן זית
  • 2 כפיות צלפים מיובשים
  • 2 כפיות מיץ לימון סחוט טרי
  • 300-350 גרם חציל קלוי (מקופסה או שקליתם בעצמכם)
  • 1 כפית שום קצוץ
  • 0.3 כוס פטרוזיליה, קצוצה
  • 1 כפית גרידת לימון
  • 1 כפית חומץ יין אדום
  • 2 כוסות עגבניות שרי, חצויות לאורכן
  • 0.3 כוס נענע, קצוצה
  • 2 כוסות קרוטונים שאפיתם בבית מלחם כפרי
  • 4 צנצנות

אופן ההכנה

  1. מכינים את רוטב הטונאטו. מערבבים בבלנדר רבע כוס טונה, אנשובי, מיונז, שמן, צלפים ומיץ לימון, עד שהתערובת חלקה
  2. מכינים את החצילים. מערבבים במעבד מזון חצילים, שום, פטרוזיליה, גרידת לימון, חומץ, חצי כפית מלח ורבע כפית פלפל, עד שהרכיבים מעורבבים אבל לא חלקים
  3. מכינים את העגבניות. בקערה מערבבים עגבניות עם נענע, חצי כפית מלח ורבע כפית פלפל
  4. מרכיבים. מחלקים את החצילים בין הצנצנות ועליהם מניחים את שאריות הטונה בחתיכות גדולות. מוזגים מעל את רוטב הטונאטו, הקרוטונים והעגבניות עם המיץ שלהן. מזליפים מעל שמן זית
  5. את הצנצנות אפשר לשמור במקרר עד שש שעות. אבל מגישים אותן בטמפרטורת החדר

סובדיקו

יש אמהות, מפורסמות באיכות המטבח שלהן. אחרות, ייזכרו לעד בזכות תזמון ומנה אחת מנצחת. ביום חמישי, דקה אחרי שהבטחתי לה שקשוקה ראויה לארוחת הערב,  נזכרתי בסובדיקו (subediko) של שושי. כל יום חמישי בערב, בערך באותה שעה, היא היתה מוזגת לנו, מתוך סיר אמייל לבן את התבשיל הזה, תערובת מרגיעה של עגבניות, פלפלים, גבינה,קצת חריף, חלה שקורעים בידיים ותזמון מושלם.

כמה שניסיתי, לא הצלחתי למצוא איזכור למנה הזאת באינטרנט. אבל האופי בלקני מאוד, ולכן גם מאפשר פרשנויות שונות וגרסאות שעוברות מאמא לבן, ומבן לחבר (תודה, אבי 😉 ). אני עשיתי ככה:

המצרכים – 2 מנות נדיבות

  • 1 פלפל ירוק, קלוי
  • חצי פלפל אדום חריף, טבעות (לא חובה)
  • 4 עגבניות גדולות (6 בינוניות)
  • שן שום, פרוסה
  • כפית וקצת פפריקה
  • גבינה מלוחה פשוטה – חמד או צפתית במליחות עדינה
  • שמן

אופן ההכנה

  1. קולים את הפלפל על אש גלויה. מצננים, קולפים ופורסים לרצועות דקות (כחצי סנטימטר) וארוכות. בזמן שהפלפל על האש, קולפים את העגבניות וקוצצים לקוביות קטנות.
  2. בסיר גבוה וצר, מחממים מעט שמן. מטגנים קלות את הפפריקה והשום. נזהרים לא לשרוף. מוסיפים את רצועות הפלפל והפלפל החריף, ומטגנים על אש נמוכה כ-5 דקות נוספות.
  3. מוסיפים את העגבניות, על מיציהן, מגבירים את האש ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומכסים את הסיר. מבשלים כ 40-50 דקות, עד שרוטב העגבניות מצטמצם ומסמיך.
  4. כחמש דקות לפני ההגשה, זורקים פנימה את קוביות הגבינה
  5. אוכלים מייד, עם כף ועם חלה טרייה

נוסטלגיה. באלוהים

צ'ורוס

יושבי הבית לא מראים כלום. פוקר פייס, עאלק. אבל בפנים הם נרגשים לגמרי. עוד שבוע הם בספרד, בפסטיבל מוזיקה שיושב הבית חולם עליו מאז שהיה עוד יותר ילד ממה שהוא עכשיו. הכרטיסים כבר נרכשו. הלינה כבר מוסדרת. אתרי האינטרנט עם המסעדות המומלצות והסברים על טאפאס כבר הודפסו וסודרו במעטפת נייר חומה. כעת רק הזמן צריך לעבור. כדי שהוא יעבור מהר יותר, מצאתי מתכון ספרדי, שאחראי לפחות ל-2 ממאתיים חמישים אלף הקילוגרמים שהוספתי למשקלי כשהייתי בברזיל. המתכון והתמונה של "תראו מי גם מבשל".

מאד לא מתאים לדיאטה שיושבי הבית שוקדים עליה

רכיבים

  • 150 מיליליטר חלב
  • 150 מיליליטר מים
  • 3 כפות סוכר (אופציונלי)
  • 0.5 כפית תמצית וניל (אופציונלי)
  • 100 גרם קמח
  • 2 ביצים
  • שמן לטיגון עמוק
  • 25 גרם אבקת סוכר
  • 0.5 כפית קינמון טחון

אופן ההכנה

  1. מביאים את המים והחלב לרתיחה בסיר. מוסיפים את הסוכר ואת תמצית הווניל ומערבבים היטב
  2. מסירים את הסיר מהאש ומייד מערבבים פנימה את הקמח בתנועות נמרצות בעזרת כף מעץ או מטרפה. מערבבים עד שהתערובת חלקה ומניחים להצטנן
  3. מביאים את השמן לטיגון עמוק לרתיחה
  4. מוסיפים את הביצים בזו אחר זו, וטורפים היטב, עד שנוצרת תערובת אוורירית אבל לא קשה מדי. היא אמורה ליפול מהכף בקלות
  5. מעבירים את התערובת לשקית זילוף עם ראש כוכב. מזליפים רצועות ארוכות או דיסקים של תערובת לשמן
  6. מטגנים משני הצדדים כחמש דקות ומייבשים במגבת נייר. הצ'ורוס אמורים להיות קריספיים
  7. מערבבים את הקינמון ואבקת הסוכר ומפזרים על הצ'ורוס. אפשר גם לטבול אותם בשוקולד או בריבת חלב