סופשבוע. תמוז. סלמון

1. סופשבוע

סוף השבוע האחרון הביא עימו תערובת נעימה ואיטית של זוגיות ומפגשים חברתיים, בבית ובחוץ. המקומות שביקרנו בהם היו מקצוות שונים מאוד. בתה וגריגה (הבר של ג'וז ולוז, באלנבי), שהיה כיפי ורועש, לאביט בנחלת בנימין (אני אוהב, היא מתפשרת) ותמוז, הבר החדש והמדובר. על תמוז אני רוצה לדבר רגע.
לפינה ש תמוז שוכן בה (יהודה הלוי – מרמורק) יש לי רגשות נוסטלגיים. מעל הפינה המפוייחת הזאת היתה הדירה הראשונה שלי בתל אביב. עם הרעש של קפה תל אביב, עם הקפה הדלוח של "הלל" שהיה שם אחר כך, עם הריחות מהמכולת של שמשון. שלוש שנים גרתי שם, עד שנשברתי. לדעתי, בשנתיים שעברו מאז לא הייתי שם. וככה, בטיול ערב עברנו שם והחלטנו להיכנס לתמוז. עכשיו תנו לי להגיד לכם, תמוז הוא קפה תל אביב, הוא לא תל אביב, והוא כל מה שתל אביב נהיית. אני לא יכול לסבול מקומות עם תפריט מקושקש ויקר ואנשים שרק באים בשביל הפוזה. 48 שקלים לפיש אנד צ'יפס מתפוח אדמה אחד ו 6 קוביות דג לא מרשימים אותי, אפילו אם רן שמואלי (כזכור, אני בעדו) רקח את המתכון. גם 28 שקלים לשליש בירה לא עושים את העבודה. גם אנשים שמזמינים בקבוק וודקה ומרשימים איתו בחורות,  איכשהו, לא עובדים עלי :-). בקיצור, בואו, יש Happy Hour בנורמן. והוא לא רואה את הבר תמוז.

2. אוכל – חלק א'
מיטל נתנה כאן בשבוע שעבר מתכון לפסטה עם סרדינים וצלפים. הכנו אותה בארוחת הערב של יום שישי (לצד קארי אדום עם שרימפס, אורז תאילנדי לבן וסלט פאפאיה טעים!). חששנו שהרוטב יהיה יבש מדי, ואכן כך היה.  אז אם אתם מתכוונים להכין אותה מתישהו, שני טיפים: סוג הפסטה צריך להיות בוקטיני, אנחנו השתמשנו בפסטה שטוחה, וזו הייתה טעות. הוסיפו לרוטב עגבניות. אתמול לארוחת הצהריים עשיתי קצת רוטב של עגבניות קצוצות, שום ושמן זית, שקצת הרטיב את הפסטה ושיפר אותה פלאים.

3. אוכל – חלק ב'
היום אני מכין ארוחת ערב קלה. קצת ירקות בתנור, שתי חתיכות של סלמון, כוס סודה, וזהו. את הפסטו הכינה מיטל, הדג באדיבות BBC GoodFood

. בלי התחכמויות הפעם, מתכון פשוט.

סלמון בפסטו קראסט

רכיבים (2 מנות)

  • 2 פילטים של סלמון, טרי
  • חופן פירורי לחם
  • מעט גרידת לימון
  • 2 כפיות פסטו


אופן ההכנה

1. מחחמים תנור ל 200 מעלות
2. מערבבים את פירורי הלחם, גרידת הלימון והפסטו
3. מצפים צד אחד של הדג בתערובת, ואופים כ 10-12 דקות

תמיד אני נופל לסלמון

3 תגובות בנושא “סופשבוע. תמוז. סלמון”

  1. איכס, אני שונאת מקומות מסוג תמוז, אבל בדרך כלל רואים את זה כבר מבחוץ, אז אין סיבה לנסות אפילו.
    את בתה וגריגה אני רואה כל יום באוטובוס בדרך לעבודה ומתה לשבת שם יום אחד. אני פשוט יודעת, בתחושה, שזה מקום כיפי, אם לא בגלל השם המופלא אז בטח בגלל האנשים שאני תמיד רואה שיושבים שם.
    ואיזה קטע – עכשיו חזרתי מהסופר עם פינוק – הם התחילו למכור פילטים טריים של דגים (חבל רק שזה ליד דוכן הבשרים המסריח), אז קניתי לי בורי ובדיוק הכנסתי אותו לתנור עכשיו עם קראסט מאד דומה (פירורי לחם, גרידת לימון, פטרוזיליה ושום) בתבנית שניה, שבדיוק יצאה מהתנור, יש קוביות חציל מפוספס, עיגולי קישוא צהוב ועגבניות שרי בקצת בלסמי, וקצת קוסקוס מלא עושה אמבטיה במים רותחים.
    רק במקום הסודה – כוס שרדונה.

  2. לגבי תמוז, יש לפעמים שלב כזה שבו אתה אומר לעצמך, כמה זה כבר יכול להיות מאעפן.
    באיזה סופר מוכרים דגים טריים ביום ראשון? וגם, את בחופש. אם מסתפקת בסודה הייתי כועס 😉

  3. במגה בסנטר. באיזה סופר מוכרים דגים טריים בכל יום אחר? זה חדש, לפחות בסופר שלי.
    לגבי תמוז, לפעמים אפילו לא צריך להתקרב – לפעמים אפילו סוג היחצנות יכולה לרמוז לך בדיוק כמה מעאפן זה יכול להיות.
    ולגבי השרדונה – לא דיברת על ארוחת ערב? אז למה סודה, למה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *