פיקולה פסטה

שבוע לא קל עבר על כוחותינו. שבוע של הפכים. יושבת הבית אינה עובדת. מכאן שעתותיה בידה, והעיר היא חברתה. בין הרצון להיות ביחד לבין המציאות מפרידות תשע שעות עבודה ביום, והחל מהשבוע נוספו לו תשע שעות שבועיות נוספות של לימודים באוניברסיטה. סמסטר כמעט אחרון, שלושה קורסים, הרבה מדי שעות במרכז הלימוד של האוניברסיטה הפתוחה. בערב שלישי היינו צריכים קצת נחמה. בחרנו בפיקולה פסטה בבן יהודה.

את המסעדה ראינו כבר כמה פעמים בטיולי הערב שאנחנו מרבים לטייל מאז התמקמנו לצד הים, אך לא אכלנו בה קודם. לא הזמנו מקום והגענו קצת אחרי תשע. מעט השולחנות בקומה הראשונה כבר היו מלאים מפה לפה, והמלצרית הנחמדה הציעה לנו לשבת בקומה השנייה. מאחר שזו היתה ריקה עדיין לגמרי, פרט לתייר אחד שישב בגפו, יכולנו לבחור בין ישיבה על הספות לבין הבאר. בחרנו בבאר, כמובן. מלצרית אחת, מזנון גדול עמוס בקבוקים של גראפה, קירות עמוסים אלמנטים בקיטש, מוזיקה נעימה.

משום שאיננו נמנים על אלה שאוהבים ארוחות גדולות בלילה, הלכנו על פלטת אנטיפסטי בתוספת לחם שום למנה ראשונה, ופיצה גדולה עם אנשובי. צלחת האנטיפסטי היתה גדולה והכילה חצילים וקישואים צרובים, עגבניות טריות, פסטו מצוין, מוצרלה טרייה וגבינת עיזים כלשהי. 4 פרוסות של לחם שום שהגיעו איתה היו שמנוניות ושומיות במידה, והיו טעימות על אף שניכר היה שהלחם היה פשוט מאוד, מהסוג שקונים בסופר. הפיצה היתה גדולה ודקה מאוד, עמוסה בגבינה מגורדת דק דק ופרוסות אנשובי מלוח מאוד. עיקר חינה היה בצורתה הלא מושלמת והגלישה שלה החוצה מגבולות הצלחת. לא להיט, ובמחיר של 80 שקלים, עוד הרבה פחות מזה. את הארוחה ליוו שתי כוסות יין אדום שהיה טוב, אבל אני לא זוכר את שמו.

לקינוח קיבלנו הרצאה קצרה מהמלצרית על סוגי הגראפה שבמקום. היא סיפרה שהייתה כבר פעמיים בהשתלמויות באיטליה, אני קינאתי בה וביקשתי את מה שתיארה כגראפה עם טעמים של עולם ישן, ומיטל סיימה בקפוצ'ינו טוב. סה"כ שילמנו 248 שקלים (לפני טיפ), לא זול, לא נורא. אנחנו עוד נשוב לכאן, בעיקר בגלל האווירה.

——-

אגב, בתחתית הפוסטים יש מעתה סרגל כלים לשיתוף. אם קראתם כאן משהו שאהבתם, ספרו לחבריכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *