מרק כרובית וברוקולי

פוסט אורח מאת דולי

הכנות:

  • מפוררים ברוקולי וכרובית לפרחים ופורסים את הגבעולים לפרוסות דקות (הכמויות: 800 גר' ברוקולי קפוא או ק"ג ברוקולי טרי, שני ראשי כרובית נאים. המתכון עובד מצוין רק עם כרובית או רק עם ברוקולי, אבל הכי טעים ביחד).
  • קוצצים שני בצלים.
  • קולפים 5-6 תפוחי אדמה (תלוי בגודל) וחותכים לקוביות בגודל אכיל.
  • פורסים 3 שיני שום לפרוסות דקות.

המתכון:

  1. מטגנים את הבצל ב-30 גר' חמאה. כשהבצל שקוף ומתוק מוסיפים את התפ"א ומטגנים עוד קצת.
  2. מוסיפים כף קמח, מערבבים נמרצות. כשאין עקבות קמח נראים לעין מוסיפים את הברוקולי והכרובית המפוררים.
  3. מערבבים במשך כמה דקות. אח"כ מוסיפים מרק עוף צלול עד לכיסוי (גם מים רותחים ואבקת מרק עוף יעבדו כאן, אני חושבת, אבל אני לא רוצה להתחייב על זה). מתבלים בפלפל לבן, פלפל שחור טחון טרי, אגוז מוסקט מגורר ומלח.
  4. מרתיחים.
  5. מבשלים חצי שעה מכוסה על אש נמוכה.
  6. מוסיפים כוס שמנת ואת השום הפרוס ומבשלים עוד כמה דקות, להיזהר לא להרתיח שוב – זה מפרק את השמנת.
  7. מתקנים תיבול, אם צריך.
  • טעים מאוד גם אחרי קירור וחימום, מחזיק כמה ימים במקרר בלי בעיות.

כרובית אורבנית (צילום סלולרי: נדב)
כרובית אורבנית (צילום סלולרי: נדב)

היישר מאירלנד – תבשיל תפוחי אדמה וכרוב

זה הכל התחיל באירים, שהמציאו את התבשיל הזה, וקראו לו קולקאנון (אם תדמיינו איזה שחקן צעיר מפלס את דרכו בהוליווד בעזרת תפקיד הלוחם המקסים ב-IRA, ותהגו אותו לעצמכם במבט אירי מזוייף, תגלו שזה שם מעולה), שפירושו המילולי הוא "כרוב עם ראש לבן". בתכל'ס, זה אוכל שאריות, אבל של עם אחר, שזה תמיד הרבה יותר כיף.
או שאולי הכל התחיל בבוקר הזה, שקמתי בו עצבנית, מסיבה לא ברורה. כל העולם היה כבד עליי, הסידורים היו ענקיים ושעות העבודה מתוחות עד קצה האופק, בזמן שכל מה שרציתי היה להישאר עם יושב הבית ליד הכיור. דבר שהביא אותי לבחור באוכל הבית הזה. בכל מקרה, המתכון והתמונה של "מאכלים רציניים".

רכיבים ל-4-6 מנות

  • שמן זית
  • 3 כפות חמאה, מחולקות
  • 1 בצל גדלדל, חתוך לחצי ופרוס
  • 0.5 קילו כרוב, ללא הליבה וחתוך דק
  • 1 כף חומץ תפוחים
  • 1 קילו תפוחי אדמה, אפויים
  • 1.5 כפות קמח
  • 1 כוס חלב
  • אגוז מוסקט

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-200 מעלות. מחממים שמן זית בסיר (גדול מספיק כדי להכיל את הכרוב) על אש בינונית. מוסיפים שתי כפות חמאה, וכאשר נוצר קצף, מוסיפים את הבצל. מערבבים כדי לצפות את הבצל בשמן ומבשלים, תוך ערבוב, עד שהבצלים רכים ומתחילים להשחים, כ-10 דקות. מוסיפים כפית מלח ורבע כפית פלפל וזורקים פנימה את הכרוב. ממשיכים לערבב עד שהכרוב מתחיל להתרכך. מוזגים את החומץ וכף מים, מכסים, ומנמיכים את האש. מבשלים עשר דקות, עד שהכרוב רך מספיק לאכילה
  2. מקלפים את תפוחי האדמה ומועכים אותם בעזרת מזלג או האצבעות. ממיסים כף חמאה במחבת בקוטר 22-26 סנטימטרים שאפשר להכניס לתנור. מוסיפים את הקמח, ומבשלים בערבוב מתמיד על אש בינונית-נמוכה כ-2 דקות. מערבבים פנימה את החלב, מגבירים מעט את האש, ומבשלים עד שהתערובת מסמיכה, כמה דקות. מערבבים כל הזמן כדי שהתערובת לא תידבק למחבת
  3. מסירים את המחבת מהאש ומערבבים פנימה את תפוחי האדמה. מתבלים בקצת אגוז מוסקט ומערבבים פנימה גם את הכרוב והבצל. כאשר התערובת מעורבבת היטב, משטחים את החלק העליון ואופים 15-20 דקות
יש גם גרסה עם גזרים, אבל זה רק אם אתה אירי שהיגר לקנדה
יש גם גרסה עם גזרים, אבל זה רק אם אתה אירי שהיגר לקנדה

חביתיות בצל ירוק

כבר כמה פעמים ראיתי ברשת מתכונים לפנקייקס עם בצל ירוק, בגרסאות שונות, וזה תמיד נראה לי סופר טעים, אבל אף פעם לא הבנתי מתי אמורים לאכול אותו. בארוחת בוקר? זה לא לעניין, עם כל הבצל הזה. בארוחת ערב? אבל עם מה. ואז ראיתי מתכון של מומופוקו וישר הבנתי: זה סוג של מנה ראשונה או מנה ליד אורז או אטריות. הבחורה הנחמדה שעושה את דרכה במבוך הספר של מומופוקו גם מציעה את זה ליד קימצ'י, שזה מאכל קוריאני עם הרבה כרוב והרבה חזיר, שלא רלוונטי אלינו הביתה (למרות שמצאתי פעם גרסה צמחונית של קימצ'י וחשבתי לנסות אותה, אבל נראה לי שמאכל שמבוסס על חזיר לא באמת יכול להיות טעים בגרסתו הצמחונית), אבל נראה לי שאת זה נשאיר לנודל בר של מומופוקו עצמו, כי שם באמת אי אפשר למצוא כמעט כלום צמחוני. המתכון והתמונה של "מומופוקו לשניים".

רכיבים לשמונה חביתיות

  • 2.5 כוסות קמח
  • 0.75 כוסות מים רותחים
  • 0.25 כוס מים קרים
  • 1.5 כפיות מלח
  • 3 כפות שמן
  • 1 צרור של בצל ירוק, קצוץ דק
  • שמן לטיגון

אופן ההכנה

  1. מערבבים קמח, מלח ומים רותחים בקערה ומערבבים עד שהמים נספגים. מניחים לבצק להתקרר, מוסיפים מים קרים ולשים עד שהבצק חלק. הבקצ יהיה רך אבל לא דביק במיוחד
  2. מעבירים את הבצק לקערה משומנת ומכסים בניילון נצמד. מניחים לשעה. הבצק לא יתפח הרבה, אבל המנוחה הזו מאפשרת לגלוטן בקמח להתפתח
  3. מוציאים את הבצק מהקערה ומניחים אותו על משטח מקומח קלות. מעצבים את הבצק לנחש וחותכים ל-8 חלקים. 8 החלקים יניבו פנקיקיים בגודל  12-15 סנטימטרים, תלוי בעובי. אם רוצים פנקייקים גדולים או קטנים יותר, מחלקים את הבצק בהתאמה
  4. לוקחים חתיכה אחת ומרדדים אותה הכי דק שאפשר. ככל שהבצק יהיה דק יותר, כך לפנקייק יהיו יותר שכבות פתיתיות
  5. מברישים בשכבה דקה של שמן ומפזרים בצל ירוק
  6. מגלגלים את הבצק לצורת צינור מגולגל, כמו שבלול קינמון, וצובטים את הקצה כדי לסגור אותו
  7. עכשיו אפשר למעוך את השבלול לצורת פנקייק בעזרת כף היד ומערוך. עובי הפנקייק תלוי במה שרוצים: פנקייק פריך דורש דקות ופנקיק צמיגי יותר דורש עובי. זה בסדר אם בצלים ירוקים מתחילים להציץ החוצה
  8. בשלב זה אפשר להניח את הפנקייקים בין יריעות נייר אפייה ולהקפיא. הם יחזיקו מעמד חודש ואפשר לטגן אותם ישירות מהמקפיא
  9. לטיגון, מחממים שמן במחבת ומסובבים אותה כדי לוודא שכולה מצופה שמן. צריך מספיק שמן כדי לכסות את המחבת אבל לא יותר מדי, כדי שהפנקייקים לא ישחו בשמן. מטגנים את שני הצדדים של הפנקייק בחום בינוני עד שהוא שחום ופריך. מייבשים על נייר מגבת כדי להיפטר מעודפי שמן
בפוסט המקורי יש תמונה לכל שלב, למקרה של תסבוכת
בפוסט המקורי יש תמונה לכל שלב, למקרה של תסבוכת

המסעדה הטובה ביותר בעולם ואנחנו

כתבתי כבר על סדנת השמן של יד מרדכי, אבל יש משהו שלא כתבתי: הסדנה הזו גרמה להיזכר שמאחורי בלוגים יש בלוגרים, ומאחורי בלוגרים יש אנשים. אני יודעת את זה כבר הרבה זמן, אבל איכשהו בתחום האוכל היה נראה לי שיותר חשוב האוכל. זה כמובן שטויות.
ולכן, החלטתי, בעצה אחת עם יושב הבית, לספר לכם קצת עלינו: אני מיטל. פעם הייתי עיתונאית ומתרגמת. אחר כך קצת נמאס לי ועברתי להיות מאפיינת ומנהלת מוצר (מחפשת עבודה, אגב). באמצע הייתי בעיקר ב"סיפור האמיתי והמזעזע של" ובג'ימייל שלי. יושב הבית הוא נדב. הוא אחראי על תחום המדיה החברתית בעבודה שלו, והוא גם מנהל הפרוייקטים הטוב ביותר שהאינטרנט הישראלי הכיר אי פעם.
הכרנו בעבודה, ואחר כך הכרנו עוד קצת בברים, ועוד קצת בעוד ברים, ליד בקבוק בירה, בקבוק יין, כוס ג'ין טוניק, כוסות וויסקי. הכרנו גם בתאילנד. בשוק סוף השבוע בבנגקוק. ובקורס הבישול בצ'אנג מאי. ובמסעדה אחת מעאפנה בגבול תאילנד לאוס. ובמרחק הקצר בין הסלט פפאיה הירוקה לשירותים. וליד הר בלאוס שמכונה נ-מי. והכרנו הכרנו בדירה אחת, ברחוב אחד העם, אחרי שנדב הכין לי הרבה מאד תבשילי קארי ואני הסברתי לו יפה יפה שאני נחמדה.
ואחרי כמה זמן הוא סיפר לי על אל-בולי. המסעדה הטובה ביותר בעולם, הוא אמר. מקבלים הזמנות רק איזה שבוע בשנה, ופתוחים לסועדים רק חודשיים בשנה. איך מקבלים את התואר של המסעדה הטובה ביותר בעולם, תהיתי. אבל לא שאלתי. כי אם נדב מציע הרפתקה, אז אני איתו. והוא אמר: 250 אירו לארוחה לאדם. יום אחד אנחנו ניסע. אמרתי: אני בטוחה. ותכננו לא השנה, אולי שנה הבאה. וזה היה קורה. באמת. כמו שבאמת נסענו להופעה של לאונרד כהן בניו-יורק. וכמו שבאמת יום אחד נעבור לגור בתאילנד. ואז אל-בולי הודיעה שהיא נסגרת. כלומר, פתוחה עד 2012, שזה לא נורא רחוק, וצריך להתחרות בהרבה אנשים. נראה לי שזה די אומר שאנחנו כבר לא נהיה שם. זה עצוב, כמו להקה שאתה אוהב שמתפרקת לפני שהיית בהופעה שלהם. "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" וכל זה.

ריזוטו הדרים (תמונה של loremipsum)
ריזוטו הדרים באל בולי (תמונה של loremipsum)

אז בתור פרידה, מהמסעדה, לא מאיתנו, החלטתי לתרגם קטע שכתב גראנט אחצ, שף אמריקאי שמתמחה בבישול מולקולרי ועבד באל-בולי כמה שבועות בשנת 2000. הקטע לקוח מתוך הניו-יורק טיימס, והוא מתחיל בארוחה של שפים באל-בולי, אליה נקלע בעודו סו-שף בן 25.

"כאשר המנות החלו להגיע איבדתי כיוון, הייתי מופתע ונדהם… לתדהמתי, חשתי חרדה, והייתי עיוור לכל מה שקורה. הגיע קוויאר Trout roe, עטוף בטמפורה דקה ומושלמת. העפתי לעבר ווילי מבט סקפטי, והוא החזיר לי מייד את אותו מבט. נגסנו בכדור בגודל מסטיק עגול… לא היה כל חומר מקשר נראה לעין שהחזיק את ביצי הקוויאר ביחד, והביצים היו עדיין קרות, בלתי מבושלות! איך הם החזיקו את הביצים ביחד ואז טבלו אותן בבלילה מבלי לפזר אותן למאות חתיכות? ואיך הביצים לא לגמרי מבושלות. זה לגמרי מגניב…
הגיעה קערה קטנה. אה, פולנטה עם שמן זית, חשבתי. אתה רואה, האוכל הזה לא כל כך שונה. אבל ברגע שהכף נכנסה לפה שלי, התרחש פיצוץ של טעם תירס צהוב וכל המרקם שמקושר לפולנטה נעלם. הנחתי ברוגע את הכף על קצה הקערה אחרי ביס אחד בלבד. נדהמתי.
מה לעזאזל קורה שם מאחורה, חשבתי. אני מבין בבישול, אבל הדבר הזה הוא קסם.
וזה המשיך… מרק אפונה שהחליף טמפרטורה בזמן האכילה; רביולי עשוי דיונון במקום פסטה שהתפוצץ ממילוי נוזל קוקוס כאשר סגרת את פיך; תה שהגיע בצורת ערימת בועות, ונעלם מייד על הצלחת; ארנב צלוי עם ג'לטין תפוח חם… רגע, איך זה בכלל אפשרי, ג'לטין לא יכול להיות חם!
הארוחה המשיכה ככה במשך 40 מנות וחמש וחצי שעות.
כאשר הגעתי למטבח…ראיתי טבחים משתמשים בכלים כאילו היו תכשיטנים. שפים היו מתגודדים סביב פרוייקט דוגמת עטיפת אגוזים ביריעות דקות של סלק חתוך או משתמשים במזרקים כדי למלא בקמפרי גומות זעירות בתות שדה. הכל היה חדש ומוזר עבורי: הצורה בה הצוות היה מאורגן, הטכניקות בהן השתמשו, המראות ואפילו הריחות. עבורי זו הייתה ההוכחה כי זה היה מטבח חדש, משום ששום דבר מזה לא נראה כמו שגרה.
חזרתי לאל בולי לסעודה פעמיים מאז קיץ 2000. בכל פעם הייתי בשלב התבגרות אחר כשף וכסועד, ובכל פעם פראן הצליח לגרום לי אושר ילדותי. הוא עורר תחושה של קסם ויראה במדיום בו אני מתמחה יותר מכל"

פוסט שלם על שמן זית

יושבת הבית אוהבת תשוקה. היא מתה על זה שאנשים מדברים על משהו והם ממש מעורבים, העיניים שלהם נוצצות, ואפשר לדעת שבדרך הביתה הם יחשבו האם נתנו את הכבוד הראוי לנושא שדיברו עליו, האם הצליחו להעביר את התשוקה. וכזה היה אלעד, בסדנת השמן של יד מרדכי שהועברה לבלוגרים השבוע.
הסדנה כללה מפגש עם בלוגרים אחרים (תענוג), בישול עם השף חיים סלומון וטעימת שמן זית. חיים בישל בלעדינו ואיתנו (פירוט ותמונות אצל ששת

) ואלעד הסביר לנו איך טועמים (יש הסבר מפורט באתר שלהם) ומצאתי את עצמי מחממת את שמן הזית, תוחבת את אפי לתוכו ולוגמת. נחמד לדעת שגם בעולם הכאוטי שלנו יש אנשים שדואגים שיהיו סטדנרטים אחידים לשמן זית, אבל אם תסלחו לי, אני עדיין לא חשה מומחית מספיק לנושא. יהיה זה שקר אם אגיד שממש הבחנתי במרירות של שמן זית כזה לעומת אחר, אבל החוויה הייתה מרעננת.

olive
כל העולם כולו שמן זית

על האוכל אני לא יכולה להעיד, כי יושב הבית החליט לשכוח את המפתח בבית דווקא באותו יום, ואחרי שהשארתי אותו מחוץ לבית איזה שעתיים, נקיפות המצפון העיקו עליי יותר מדי ורצתי להציל אותו משרשרת בתי הקפה בהם בילה את זמנו.
בסוף קיבלנו הביתה סלסלה עם שני סוגי שמן זית והרבה דבש. סלסילה נוספת אמורה למצוא את דרכה לבלוגר לבחירתנו. לא יכולתי להחליט לאיזה בלוגר אני רוצה לתת את שמן הזית, אז יושב הבית הציע את הילי, הלא היא הילי הראשונה, שבהחלט מגיע לה לקבל קצת פינוקים הביתה. אז הסלסילה הנעלמת היא אלייך, היליר.

ועכשיו, כשיש לי שמן זית באמת איכותי וטעים בבית, הגיע הזמן למתכון שכבר מזמן שמתי עליו עין, של דב מ-smitthenkichen. גם התמונה שלה.

רכיבים

  • 1.75 כוס קמח
  • 2 כפיות אבקת אפיה
  • 0.5 כפית מלח
  • 1 כוס סוכר
  • 4 ביצים גדולות
  • 2 כפיות גרידת תפוז
  • 2 כפיות גרידת לימון
  • 2 כפות חומץ בלסמי
  • 0.75 כוס שמן זית
  • 0.66 כוס שקדים פרוסים, קלויים
  • אבקת סוכר

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. שמים גביעי נייר בתבנית של 12 מאפינס
  2. מערבבים קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית. בעזרת מיקסר חשמלי טורפים סוכר, ביצים וגרידות בקערה גדולה עם שהתערובת חיוורת ותפוחה, כ-3 דקות. מוסיפים פנימה את החומץ והחלב. מוסיפים את השמן בהדרכה. מוסיפים את תערובת הקמח ומערבבים היטב. ומוחצים את השקדים בידיים ומוסיפים לתערובת. ממלאים את שקעי התבנית כמעט עד לקצה גביעי הנייר. אופים עד שהחלק העליון מזהיב וקיסם שננעץ במרכז המאפין יוצא עם פירורים לחים, כ-20-25 דקות. מעבירים לרשת ומצננים 10 דקות. מעבירים את המאפינס למגש ומצננים חמש דקות נוספות. מפזרים מלמעלה אבקת סוכר ומגישים
בול לארוחת ערב קטנה
בול לארוחת ערב קטנה

בריכת שוקולד

פתאום קלטתי שכל יום שבת אני עומדת במטבח שלנו, ומגלגלת משהו בטעם צהוב חיוור לכדורים: חטיפי זיתים, עוגיות חמאה, עוגיות מלוחות, עוגיות שיבולת שועל. תמיד צהוב חיוור. ותמיד כדורים. אני נורא אוהבת צהוב חיוור. אבל אני מניחה שיש עוד אנשים בבית. אז הפעם הבאתי מתכון למשהו שהוא בדיוק ההיפך מצהוב חיוור: חום מתוק. המתכון והתמונה של "101 ספרי בישול"

הערות לפני הבישול
האגוזים הם המרכיב היחידי בעל ההשפעה הגדולה ביותר על אופי העוגיות. שימוש באגוזים קלויים עמוקות הופך את העוגיה להרבה יותר אגוזית. אגוזים שקלויים קלות יכולים להרגיש קצת כמו שוקולד צ'יפס, והופכים את העוגיה למתונה הרבה יותר. שתי הווריאציות טובות!
כמו כן, זמן הבישול – לא כדאי לאפות יותר מדי או פחות מדי; אפיית יתר תהפוך את העוגיות שלכם לקריספיות מדי. תת אפייה תהופך אותן לפירוריות ונוזליות מדי. כמו כן, תת אפייה תקשה על הוצאת העוגיות מהתבנית. לומדים את הזמן המדוייק אחרי תבנית אחת או שתיים

רכיבים ל-18 עוגיות גדולות

  • 310 גרם (3 כוסות) חצאי אגוזי מלך, קלויים ומצוננים
  • 453 גרם (4 כוסות) אבקת סוכר
  • 60 גרם (חצי כוס ושלוש כפות) אבקת קקאו
  • חצי כפית קטנה של מלח
  • 4 חלבונים מביצים גדולות, בטמפרטורת החדר
  • 1 כף תמצית וניל אמיתית באיכות טובה

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-160 מעלות וממקמים את הרשתות בשליש העליון והתחתון. מרפדים שלוש תבניות בנייר אפייה
  2. מוודאים כי האגוזים הצטננו ואז קוצצים אותם בגסות ומניחים בצד. מערבבים את אבקת הסוכר, אבקת הקקאו והמלח. מוסיפים פנימה את האגוזים, ואז את החלבונים ואת תמצית הווניל. מערבבים עד שהתערובת אחידה
  3. יוצרים גבעות של שתי כפות תערובת בתבניות, ומשאירים ה-ר-ב-ה מקום בין העוגיות. העוגיות האלו ממש מתרחבות. לא כדאי לנסות להגיע ליותר משש עוגיות לתבנית וכדאי להימנע מלהניח גבעת תערובת קרוב מדי לקצה התבנית
  4. אופים עד שהעוגיות מתנפחות. החלק העליון אמור להיות מבריק, ואז להיסדק מעט, כ-12-15 דקות. צריך להאמין, כי הן נראות קצת עצובות בהתחלה ואז הן ממש פורחות. ייתכן שכדאי להחליף בין התבניות למעלה-למטה-אחורה-קדימה
  5. מוציאים את נייר האפייה ומניחים אותו על הרשת, עד שהעוגיות מצטננות לחלוטין. הן יחזיקו במיכל אטום לאוויר ליומיים
טוב, היא משתמשת בתבניות ממש קטנות
טוב, היא משתמשת בתבניות ממש קטנות

לוביה בעגבניות

יושב הבית הוא טורקי. כלומר, לא באמת. הוא רק נורא אוהב בורקס ותרד ואת טורקיה, לכן הוא מתכנה הטורקי. אני, לעומת זאת, היווניה, כי אני אוהבת ציזיקי וחצילים. ולכן, שערו בנפשכם כמה שמחתי, כשמצאתי בלוג של טורקיה אמיתית, שחולקת עם העולם את המתכונים הטורקיים שלה. כך, ידעתי, אוכל לשכנע סוף סוף את יושב הבית שאני אישה ראויה, שהלא יודעת כל קוראת קוסמו, הדרך לגבר שלך עוברת דרה הקיבה שלו, או במקרה של יושבי הבית, הדרך לבית עוברת דרך השוק. המתכון כולל לוביה טרייה, שדומה לשעועית ירוקה, רק קצת פחות פריכה ויותר חמצמצה (בעצם זה תרגיל נוסף בהבדל בין שעועית לאפונה). אני לא ראיתי עדיין בשוק לוביה, אבל היא אמורה להגיע ממש בקרוב. בטורקית קוראים לזה Domatesli Borulce. המתכון והתמונה של "תן מתכון".

רכיבים

  • 0.5 קילו לוביה
  • 4 עגבניות בינוניות, קצוצות
  • 1 בצל, קצוץ
  • 3 כפות שמן זית
  • מלח

אופן ההכנה

  1. שוטפים ומנקים את הלוביה. חותכים אותן לאורך של כחצי אצבע. אם יש לוביות קשות, משתמשים רק באפונים שלהן. אפשר לראות את האפונים בתמונה
  2. מאדים את הבצל בסיר. מוסיפים את הלוביה ומערבבים. מבשלים עד שהלוביה משנה את צבעה, כחמש דקות. מוסיפים עגבניות ומלח. מערבבים פעם אחת ומכסים. מבשלים על אש בינונית כ-30 דקות, עד שהלוביה מתרככת מספיק
  3. מגישים חם כמנה עיקרית או קר כמנה צדדית (והכי עדיף, כמובן, להגיש את זה עם אורז, ואז לקחת את עיתוני השישי וללכת לישון צהריים)
סבתא שלו נתנה את אותו מתכון בדיוק לשעועית בולגרית
סבתא שלו נתנה את אותו מתכון בדיוק לשעועית בולגרית

יוגה בצלחת

יש ימים שבא לי פשוט להימעך. להימעך פירושו לקחת את הגוף, לשים עליו או לצדו גוף אחר, אהוב, ומשם להמשיך, כשהזרועות והרגליים מעורבבים. אין להתבלבל אגב עם להירקב, שזה כמעט אותו דבר, אבל מתוך תחושה ברורה של אי-עשייה. וגם יש להיזהר ולא להחליף להימעך בלהיזרק, שזה על אותה ספה, אבל בלי הבלבולת הגופנית. כדי להימעך צריך אוכל מעוך, זאת יודע כל פעוט. אז מצאתי את המתכון הזה, שנראה כמו משהו שמישהו כבר אכל, אבל בצורה טובה. המתכון והתמונה של "סיפורי המטבח הירוק".

רכיבים לארבע מנות

  • 1 כפית שמן קוקוס או שמן זית
  • 1 בצל, קצוץ
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • 2 כפות ג'ינג'ר, קצוץ
  • 2 כפיות צ'ילי יבש
  • 1 כפית פלפל חריף
  • 1 כפית קינמון
  • 1 ברוקולי, חתוך לחתיכות גדולות
  • 2 גזרים גדולים, חתוכים לחתיכות גדולות
  • 0.5 שומר, פרוס
  • 1 קישוא קטן, חתוך לחתיכות גדולות
  • קופסה של ריבועי עגבניות בשלות
  • 0.5 כוס עדשים אדומות
  • קומץ עשבי תיבול טריים כמו כוסברה וטימין
  • 1 קופסת שימורים של שעועית לבנה או חומוס

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן בסיר, מוסיפים בצל, שום ואת כל התבלינים. כאשר הבצל מתרכך, מוסיפים ברוקולי, גזרים, שומר וקישוא, ומאדים בערך חמש דקות. מוסיפים עגבניות, עדשים, ואת עשבי התיבול ומבשלים לפחות 45 דקות. מוסיפים שעועית ומרתיחים עוד חמש דקות. מגישים כך או עם אורז מלא או אורז בר
אם תלכו לפוסט המקורי, תראו גם אישה בהריון עושה יוגה, שזה אמור לשכנע אתכם ואותי שלעשות יוגה זה טוב ולאכול בריא זה טוב שבעתיים. לא בטוחה שאני קונה את זה
אם תלכו לפוסט המקורי, תראו גם אישה בהריון עושה יוגה, שזה אמור לשכנע אתכם ואותי שלעשות יוגה זה טוב ולאכול בריא זה טוב שבעתיים. לא בטוחה שאני קונה את זה

גראטן כרובית בבשמל

כרובית מטרידה אותי כבר כמה זמן. זה דבר יפה נורא, כרובית. ובכל פעם שאני עוברת בשוק, בא לי לקנות אחת. אבל אז, את מגיעה הביתה, ומגלה שאין הרבה מה לעשות עם כרובית. אפשר להוסיף אותה לירקות מוקפצים, אבל היא לא נורא מועילה שם. אפשר להקפיץ אותה בפני עצמה, ולשים לה דבש וסויה וצ'ילי או משהו כזה, אבל זה נכון על כל דבר בעולם, בערך. אפשר להוסיף אותה למרק, אבל גם שם היא לא כוכבת המסיבה. ואפשר לעשות אותה מטוגנת בפירורי לחם, אבל היא שניצל לא הכי טעים. אז מצאתי עוד משהו שאפשר לעשות איתה. המתכון והתמונה של בלוג שאני לא רוצה לתרגם את שמו: sticky gooey creamy chewy.

רכיבים

  • כרובית אחת (בערך קילו וחצי), מחולקת לפרחים
  • מלח
  • 60 גרם חמאה, מחולקת
  • 3 כפות קמח
  • 2 כוסות חלב חם
  • 0.5 כפית פלפל שחור
  • 0.25 כפית אגוז מוסקט מגורר
  • 0.75 כוס גרוייר מגוררת (אני מניחה שאפשר גם אמנטל)
  • 0.5 כוס פרמז'ן, מגוררת
  • 0.25 כוס פירורי לחם טריים

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-190 מעלות
  2. מבשלים את פרחי הכרובית בסיר גדול עם מים רותחים מומלחים 5 עד 6 דקות, עד שהם רכים אבל יציבים. מייבשים
  3. ממיסים שתי כפות חמאה במחבת על אש בינונית. מוסיפים את הקמח, ומערבבים בחריצות עם כף מעץ במשך שתי דקות. מוזגים את החלב החם ומערבבים עד שהתערובת מגיעה לרתיחה. מרתיחים בערבוב מתמיד לדקה, או עד שהתערובת מסמיכה. מסירים מהאש, מוסיפים כפית מלח, פלפל שחור, אגוז מוסקט, חצי כוס גרוייר ואת הפרמז'ן
  4. מוזגים שליש מהרוטב לתבנית 20*27 סנטימטרים. מניחים את הכרובית ומוזגים מעל את שארית הרוטב. מערבבים את פירורי הלחם עם מה שנותר מהגרוייר ומפזרים מלמעלה. ממיסים את שתי כפות החמאה הנותרות ומטפטפים מעל. מתבלים במלח ובפלפל. אופים 25 עד 30 דקות, עד שהחלק העליון משחים. מגישים חם או בטמפרטורת החדר
בריא זה לא
בריא זה לא

מוחיטו רימונים ונענע

יושבת הבית ביקשה מיושב הבית שלא לחגוג את יום האהבה. זה לא בגלל שהיא לא אוהבת אותו. אי אפשר שלא לאהוב אותו, מדובר בבחור המהמם ביקום. וזה לא שהוא לא אוהב אותה. פשוט אם משוטטים יותר מדי זמן בבלוגים של אוכל מאמריקה, אז מקבלים את הגועל מכל האדום הזה, וממקרונים בוורוד בזוקה. מצד שני, גם בלי חג האהבה יש לחגוג את העובדה שהשבוע נגמרים המבחנים ומקבלים אותו בחזרה. ואם כבר חוגגים, אני אומרת, אז שיהיה בסטייל. המתכון והתמונה של "אייכפר".

רכיבים לשתי כוסות

  • 1 כוס סוכר
  • 1 כוס מיץ רימונים
  • 85 גרם רום בהיר
  • 1.5 כוסות קרח גרוס
  • 0.25 כוס עלי נענע טריים
  • 1 כף מיץ לימון
  • סודה

אופן ההכנה

  1. בסיר קטן על אש בינונית גבוהה מערבבים סוכר עם כוס מים, עד שהסוכר נמס. ממשיכים לבשל עד שהסירופ סמיך למדי, כ-10 דקות. מסירים מהאש ומצננים. את הסירופ הזה אפשר להכין עד שבועיים מראש ולשמור במקרר
  2. בכד זכוכית מערבבים רבע כוס מהסירופ ואת עלי הנענע. מוחצים בעדינות את עלי הנענע בעזרת גב של כף עץ. מוסיפים את מיץ הרימונים, מיץ הלימון והרום ומערבבים היטב. מחלקים את הקרח בין שתי כוסות גבוהות ומוסיפים מעט סודה. מערבבים את תערובת הרום ומחלקים בין הכוסות. חשוב מאד לקשט בנענע!
אפשר גם בכוסות יין גבוהות. במיוחד אם הוא הביא אותן פעם, כמחווה של אהבה
אפשר גם בכוסות יין. במיוחד אם הוא הביא אותן פעם, כמחווה של אהבה