סופ"ש + אוכל + לינקים + מתכון

סןף השבוע האחרון היה כולו בסימן אוכל.

זה התחיל ביום החופש שלקחנו ביום חמישי. כתושבי כרם התימנים, יש לנו את הפריווילגיה להתעורר וישר לרוץ לנגב איזו קערת חומוס אצל הסורי. ממגוון החומוסיות בכרם, זו החומוסיה הכי פחות תיירותית, הכי פחות מתחנפת והכי פחות מקושקשת. למעשה, לא תמיד אהבנו לאכול כאן. ג'נטלמניים מזרחיים אמיתיים, והסורים ידועים ככאלה, לא מנסים להתחבב על אף אחד. הם פשוט עושים את הדבר שלהם, אותו דבר שהם עושים כבר שנים – חומוס בצלחות קטנות ואלגנטיות, טעם חזק מאוד של טחינה, ביצה קצוצה, קצת פטרוזיליה, שמן זית, שבבים של צ'ילי, וזהו. אף אחד כאן לא יציע לך חצי מנה על חשבון הבית, גם לא יחייך. בוא, תאכל, תשלם, תלך. הם יודעים שאתה תודה להם על מנת החומוס הזאת במשך כל היום, וזה מספיק.

לעומת הג'נטלמנים הסוריים, אנשי "פור שף" שאותם פגשנו כבר באמצע הצהריים, התגלו כלא ג'נטלמנים בעליל. כבר עמדנו בקופה לשלם על מכונת פסטה חדשה, ארבע צלחות מרק ועוד כמה פיצ'פקעס למטבח, כשגילינו שיש מחירים שונים על חלק מקערות המרק. בכל מקום נורמלי (וחוקי, אגב) היו מחייבים אותנו לפי המחיר הנמוך, סופגים הפרש של 10 שקלים ושולחים אותנו הביתה שמחים וטובי לב. היה מצער לגלות שהאנשים ב"פור שף" בחרו לייבש אותנו רבע שעה בקופה, למדוד את הקערות שוב ושוב והעיקר לא לתת לנו ללכת. בסוף השארנו את הדברים בקופה, אמרנו יפה תודה, והלכנו. זו התנהגות מאוד לא ג'נטלמנית, ואנחנו לא מעריכים את זה.

ביום שישי כבר שכחנו את מאורעות האתמול, ואחרי ארוחת בוקר שהורכבה בעיקר מהדברים שליקטנו בשוק, התחלנו לתכנן את ארוחת הערב. איכשהו יצא שנעזרנו קצת בספריית "על השולחן" שלנו, והכנו מאפה תרד וקשקבל טעים שיחד עם סלט סלק אפוי, אורוגולה וביצה קשה

היו מנה ראשונה מצויינת.
לעיקרית הכנו לאורחים שלנו סטייק סלמון בטריאקי, פירה של רובושון (מלא חמאה וקצת חלב, במעיכה סיבובית בתוך הסיר) וסלט קולסלו אסייאתי. לקינוח פינקנו אותם בעוגיות שלג + פיסטוקים שאפתה יושבת הבית, ויחד עם חצי בקבוק של ג'נטלמן ג'ק כולם הלכו לישון שמחים, שבעים וקצת שיכורים.

בשבת, רעבים מאוד וסובלים ממחסור קיצוני באוכל, אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת שהורכבה מחומוס תוצרת בית, אינטרפטציה די חופשית על המתכון שיש אצל שוקי, שיצא טעים מאוד, טיפ טיפה גושי, או מה שנקרא, "חומוס של הכרם". לידו הכנו טארט טאטן של כרישה ופטריות, ועוד אחד קטן יותר של פלפל קלוי על האש וגבינה. סופ שבוע טעים, טעים מאוד.

שבלול תרד וגבינה
(של קרין גורן, מתוך ספר הפשטידות של "על השולחן")

רכיבים

  • 400 גרם בצק עלים
  • ביצה להברשה
  • שומשום לקישוט

למלית:

  • 400 גרם עלי תרד, נקיים וקצוצים
  • 30 גרם חמאה
  • מלח ופלפל שחור
  • 250 גרם גבינה בולגרית מפוררת (לא שמנו)
  • 150 גרם גבינת קשקבל

אופן ההכנה:

  1. מחממים תנור ל 200 מעלות.
  2. מכינים את המלית: מאדים תרד בחמאה 2-3 דקות, ומתבלים במלח ופלפל. מצננים ומוסיפים את הגבינות.
  3. מרכיבים ואופים: מרדדים את הבצק לרצועה ארוכה, ברוחב של כ- 20 ס"מ. עורמים את המלית לאורכה ומגלגלים לגליל. מלפפים את הגליל לשבלול,  מברישים בביצה ומפזרים שומשום.
  4. אופים את השבלול כ-20 דקות. מורידים את החום ל-180 מעלות, כדי לאפשר לפנים השבלול להיאפות, מבלי שהבצק ישחים יותר מדי, ואופים עוד 20 דקות, עד שהבצק אפוי גם במרכז.

———————-

ועוד משהו. מתישהו באמצע השבוע קיבלנו שקית טעימות של קנור. שמו לנו שם שלושה מרקים: מרק שעועית, מרק ירקות ומרק עוף, שכתוב שהם מרכיבים טבעיים בלבד (אחרת הם לא היו נכנסים הביתה).
להגיד את האמת, גם ככה לא היינו בטוחים שנרוץ לטעום אותם. רק מה, יושבת הבית החליטה להיות קצת חולה, וזו הייתה הזדמנות טובה לבדוק אותם. מרק הירקות ומרק השעועית היו מפתיעים מאוד. מרקם נכון, בלי טעם לוואי ובלי תחושת גועל של מרק משקית. בהחלט מפתיע. רק צריכים לעבוד שם על כמות הירקות במרקים ועל זמן הערבוב האינסופי של מרק השעועית.

שבוע טוב 🙂

5 תגובות בנושא “סופ"ש + אוכל + לינקים + מתכון”

  1. שלום לכם, לפני כמה ימים קראתי באחד מבלוגי האוכל אותה תגובה לא נעימה על החנות המסוימת הזאת ,ואני חשבתי לתומי לבקר שם השבוע ,אצטרך לחשוב על חלופה,יש רעיון? אני גרה באשדוד בתודה

  2. 1. אני מתה על הכרם, תמיד תהיתי איך זה לגור שם… בינתיים אני מסתפקת במגורים ליד הסנטר, שמאפשרים לי קפיצות מזדמנות לשוק ושיטוטים בכרם בדרך חזרה. בשיטוט הבא אני ארחרח, ואיפה שיהיה ריח ממש טוב של אוכל – שם אני אדע שאתם גרים:)
    2. אפרופו שבלולי התרד – ביום שישי נתקפתי חשק עז לבצק כלשהו ממולא תרד. מכיוון שבצק עלים לא מסתדר עם חיבתי לג'ינסים שלי, בצק שמרים לא מסתדר עם הקושי שלי בדחיית סיפוקים ובצק פסטה לא כל כך מסתדר עם קמח מלא (היחיד שיש לי בבית), אילתרתי עם מתכון משונה שמצאתי לבצק פיצה ללא שמרים – אבל עם גבינה לבנה(!) – והכנתי ממנו מן אמפנדס, חצי במילוי שגרתי של תרד-בולגרית, וחצי במילוי תרד-בוטנים של דים-סאם. יצא מוזר אבל סבבה לגמרי! הייתי מאד מרוצה.
    3. לגבי המרקים של קנור, או כל חברה אחרת שמשווקת "אוכל" שבא באבקה מ"חומרים טבעיים בלבד", אני חייבת לספר סיפור קטן: כשעברתי לגור לבד, אי-אז בשלהי העשור הקודם, וכישורי הבישול שלי התמצו בהכנת סנדוויץ לחם-קל עם חומוס-אחלה, חייתי על כל הדברים האלה שבאים בשקיות. זה היה קל, זה היה מהיר, זה היה טעים, וכמובן שגם אכלתי בלי מלח את כל ההבטחות על האריזה: "חומרים טבעיים", "מתכון משופר", "תוספת ויטמינים" והרגשתי שניצחתי את השיטה (כלומר את אמא שלי, שתמיד דאגה שאני לא אוכלת היטב ורצתה להביא לי סירים – שדחיתי בבוז, כיאה לבחורה העצמאית שאני, שמסוגלת להכין לעצמה – כלומר לערבב עם מים רותחים לדחוף למיקרו – אוכל מזין ומלא ויטמינים כמו שכתוב על השקית).
    אני קצת מתחילה להסחף כאן, אז אני אקצר: תוך חודשיים עליתי 7 קילו שלמים, בלי לאכול יותר מהרגיל מבחינת כמויות, הרגשתי כמו סמרטוט רצפה וגם נראיתי כמו אחד, סחוט ומרוט במיוחד. ראיתם את "סופרסייז מי"? גם אני, במראה. לקח לי קצת זמן לעשות את הקישור, אבל מרגע שהבנתי – התחלתי לבשל באמת. תקצר היריעה – ואני כבר באמת מתחילה להגזים פה, אני יודעת – מלתאר מה שזה עשה לי (הירידה של כל המשקל שעליתי היתה רק אחד השיפורים, ולא החשוב ביותר) ומאז הפכתי לז'אן ד'ארק טרחנית בכל הקשור לאוכל תעשייתי.

  3. לואיזה, יש כמה חלופות ראויות.
    ברח' קרליבך (בתל אביב) לבדו יש עוד שתי חנויות לפחות שמוכרות כלי מטבח וציוד, ואם זה לדברים קטנים צלחות / קעריות / מכשירים פחות רציניים, אנחנו אוהבים לקנות בסוהו בדיזנגוף סנטר.

    אגב, היי 🙂

  4. היליר,

    1. השכונה הכי טובה בתל אביב, באמת. גרנו (בנפרד אמנם) בשכונות מצפון לדרום, וזאת הכי הכי.

    2. אמנם זה דורש להתפשר על הקמח המלא, אבל בצק ממולא בתרד, ועוד ביום שישי, יש רק במקום אחד. הבורקס של התורכי בשוק. למעלה. עם קצת מלח מעל, וביצה קשה, ועגבניה. רק מלכתוב על זה אני נהיה רעב 🙂

    3. ברור שזה לא פתרון קבע. למעשה, אני חושב שחלק גדול מהאוכל שלנו הוא אוכל שאנחנו מכינים בעצמנו בבית. אבל נראה לי שאוכל מכל סוג שהוא, כשאוכלים רק ממנו, גורם לתופעות קיצונית. קל וחומר כשמדובר ב"אוכל תעשייתי". ומזה צריך להימנע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *