ריזוטו אפונה וארוגולה יווני

כשהיינו בניו-יורק קנינו טיים אאוט לתיירים, וחרשנו על עמוד המסעדות המומלצות, בניסיון להספיק כמה שיותר טעימות, במירוץ מטורף נגד קיבולת הקיבה שלנו וקיבולת הארנק שלנו. כך טעמנו את מריו באטאלי, השף החביב על יושבי הבית במשותף, ואת ממפוקו, מסעדה אסייתית קאז'ואל בלואר איסט סייד, שללא ספק הייתה המגניבה שבמסעדות, אבל יושבת הבית כעסה עליה משום שהייתה בה מנה צמחונית אחת בלבד. מסעדה אחת מהרשימה שכל הזמן ניסינו להגיע אליה, אך לא הצלחנו, הייתה אנטוס, מסעדה יוונית מול המומה, עם אפיל של שבירת צלחות מעודנת. אחרי הביקור במומה היה לכאורה הזמן האידיאלי, אבל יושבת הבית כעסה על מסחור האמנות הגס בחנות המוזיאון, ורצתה להתרחק לכיוון אוכל רחוב זול. וכך יצא שלא זכינו לטעום דבר משל מייקל פסיאקיס. אז מצאתי מתכון שלו ברשת. המתכון והתמונה של "אוכל ויין".

רכיבים ל-4-6 מנות

  • 6 כוסות ציר ירקות
  • 0.25 כוס שמן זית
  • 1 בצל קטן, קצוץ דק
  • 2 כוסות אורז ארבוריו
  • זוקיני גדול, חתוך לקוביות בגודל סנטימטר וחצי
  • 4 בצל ירוק, חתוך דק
  • 0.5 כוס אפונה קפואה, מופשרת
  • 0.25 קילו ארוגולה, קצוצה גס
  • מלח ופלפל
  • פרמזן מגוררת (אפשרי)

אופן ההכנה

  1. בסיר בינוני, מביאים חמש כוסות ציר ירקות לרתיחה. בסיר בינוני אחר מחממים שתי כפות שמן זית. מוסיפים את הבצל לשמן ומבשלים על אש בינונית, תוך ערבוב מדי פעם, עד שהוא נהיה שקוף, כ-3 דקות. מוסיפים את האורז לבצל ומבשלים תוך ערבוב, לדקה. מוסיפים כוס מהציר ומבשלים, עד שהציר נספג. ממשיכים להוסיף ציר, כוס אחר כוס, ומערבבים, עד שהציר נספג לחלוטין לפני שמוסיפים את הכוס הבאה. ממשיכים לבשל עד שהאורז אל-דנטה, והנוזל מסמיך, כ-20 דקות סך הכל.
  2. במחבת גדולה, מחממים שתי כפות שמן זית. מוסיפים את הזוקיני והבצל ירוק, ומבשלים על חום בינוני-גבוה עד שהם רכים, כ-2 דקות. מוסיפים את האפונה והארוגולה ומבשלים עד שהארוגולה מתרככת, כדקה. מוסיפים כוס ציר ירקות, מתבלים במלח ובפלפל ומביאים לרתיחה. מסירים מהאש
  3. מערבבים את הירקות והנוזלים שלהם אל הריזוטו ומבשלים עד שהאורז קרמי, כדקה. מתבלים במלח ובפלפל, ומגישים עם פרמזן
נחמד, עם הארוגולה והכל
נחמד, עם הארוגולה והכל

קינואה עם גזרים ונענע

יושבי הבית קצת השמינו, או כך לפחות הם חשים (כלומר, חשים רק בקווים ישרים, הוא עליו והיא עליה, ולא באלכסון). ולכן הוחלט שהשבוע יעדיפו מתכונים שיפים לכיס הקלוריות. באותה הזדמנות, אפשר להציג בלוג יפהפה, שמכיל לא רק מתכונים וצילומי אוכל, כנהוג במקומותינו, אלא גם טיפים לצילום מקצועי בכלל ולצילום אוכל בפרט. המתכון והתמונה של white on rice couple (שבאנגלית זה איזו בדיחה על מערביים שמזיינים ויטנאמיות או תאילנדיות או כל אישה עם עיניים מלוכסנות, אבל הם אומרים שהם זוג באמת, לא קנוי).

רכיבים ל-2-3 מנות

  • 2 כפות שמן או חמאה
  • 2 שיני שום, מעוכות
  • 3 כפות שאלוטס, קצוצים
  • 0.5 כוס גזרים, קצוצים
  • 1 כוס קינואה
  • 2 כוסות ציר ירקות או עוף
  • 1 כפית מלח
  • 2 כפיות פלפל שחור
  • נענע או צמחי תבלין קצוצים אחרים

אופן ההכנה

  1. מחממים סיר ומוסיפים שמן או חמאה. מוסיפים שאלוטס ושום. מבשלים עד שהם שקופים ורכים. ואז מוסיפים את הקינואה, הציר, המלח והפלפל, ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים כ-5 דקות, ומערבבים. מכסים שוב ומבשלים עוד 10-15 דקות, עד שהקינואה רכה. מערבבים שוב
  2. במחבת נפרדת מחממים שמן או חמאה ומבשלים את הגזרים עד שהם רכים. מסירים מהאש
  3. מערבבים בקערה את הקינואה, הגזרים והנענע. מגישים
לא כולם חייבים לרצוח גזרים כל כך חמודים. אפשר להסתפק בגדולים
לא כולם חייבים לרצוח גזרים כל כך חמודים. אפשר להסתפק בגדולים

עוגיות תפוח וגזר

כבר כמה ימים שאני יש לי חשק לקרוץ. המטבח שלנו אמנם לא נועד לזה. השיש קטן מדי. והשולחן לא מצופה לכה מדי. אבל אני בא לי לרדד בצק על משטח מקומח. להוציא את חותכני העוגיות. ולקרוץ כאילו אין מחר. ולשים הכל בקופסת העוגיות המגניבה שלנו. ולכן, אני הולכת להתעלם ממגבלות המטבח. מתכון ותמונה של "101 ספרי בישול

".

רכיבים ל-36 עוגיות

  • 50 גרם קמח סמולינה
  • 1.5 כוסות קמח מלא (גם רגיל יעבוד)
  • 0.25 כפית אבקת אפייה
  • 0.25 כפית מלח
  • 150 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר
  • 100 גרם סוכר חום
  • 50 גרם (כ-0.25 כוס) גזר, מגורר
  • 25 גרם תפוח, מגורר
  • גרידה לימון מלימון אחד
  • חלב

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים קמח סמולינה, קמח מלא, אבקת אפייה ומלח בקערה בינונית
  2. בקערה גדולה מקציפים את החמאה והסוכר, עד שהתערובת בהירה ואוורירית. מוסיפים את הגזר, התפוח וגרידת הלימון לתערובת הקמח, ומערבבים עד שהם מכוסים היטב ומפוזרים בתערובת באופן אחיד. מערבבים את תערובת הקמח לתערובת החמאה ומערבבים עד שנוצר קמח, ועד לשים קצת עד שהכל נאסף ביחד. מחלקים את הבצק לשניים, משטחים כל חצי לפיתה בעובי שני סנטימטרים, עוטפים בניילון נצמד ומקררים לפחות שלושים דקות
  3. כאשר רוצים לאפות, מרדדים את הבצק על משטח מקומח קלות עד לעובי של סנטימטר. בעזרת חותכני עוגיות ממתכת קורצים עוגיות, מניחים אותן על תבנית מכוסה בנייר אפייה. מברישים במעט חלב ואופים כעשר דקות, או שעד שקצות העוגיות מתחילים להשחים
לא כל כך רואים את התפוח והגזר. אני מקווה שמרגישים אותם
לא כל כך רואים את התפוח והגזר. אני מקווה שמרגישים אותם

סלמון כבוש בסלק ובוודקה

אני בעד כזה דבר. שהיום, בדרך הביתה, תעצור בשוק ותקנה סלמון, סלק וודקה. אחר כך נשים את הסלמון החתיך בסלק החתיך וניתן לזה להיות. מתישהו נקנה גם גבינת שמנת ובייגלים. ואז, ביום שבת, אחרי שנטייל בים, תהיה לנו את ארוחת הבוקר המושלמת (בלי השמיר המגעיל שהיא דחפה שם), נוכל לחזור לישון כמו חזירים בשמחה ובשלווה. מה אתה אומר? המתכון והתמונה של "Girl Interrupted Eating".

רכיבים לכל מאה גרם של פילה סלמון

  • 50 גרם סלק
  • 20 גרם מלח ים
  • 20 גרם סוכר חום
  • 0.5 כפית פלפל שחור
  • 50 מיליליטרים וודקה

אופן ההכנה

  1. מגררים את הסלק ומערבבים עם הרכיבים האחרים כדי ליצור מרינדה
  2. שופכים על הסלמון, מכניסים למקרר ועוזבים במנוחה 48 שעות
  3. להגשה, שופכים את המרינדה וחותכים את הסלמון דק
למה שמיר, באמת? מאיפה זה בא?
למה שמיר, באמת? מאיפה זה בא?

מרק אפונה ומנטה

היום, על הטוסטוס, בדרך לעבודה, הוא הזכיר אפונה, ומייד עלה בחכי הטעם של מרק אפונה, שהוא קצת גרגירי (שלא לומר חולי), קצת חורפי וקצת עשיר. זה היה לי מאד נעים. אז מייד הלכתי לאינטרנט שלי וחיפשתי מתכון. המתכון והתמונה של "טעם אוסטרליה", והם משתמשים במנטה, ולא בנענע, כפי שהם ציינו במפורש. וזה נחמד, כי יש לנו עציץ מנטה שתמיד תהיתי מה אפשר יהיה לעשות איתו.

רכיבים ל-4 מנות

  • 1 כף שמן זית
  • 1 בצל, קצוץ דק
  • 2 שיני שום, קצוצות דק
  • 3 כוסות ציר עוף (או ציר ירקות או מים)
  • 0.3 כוס עלי מנטה
  • 1 ק"ג אפונה קפואה
  • 0.25 כוס שמנת חמוצה
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן בסיר גדול על אש בינונית גבוהה. מוסיפים בצל ושום. מבשלים, בערבוב מתמיד, חמש דקות עד שהבצל רך
  2. מוסיפים מים או ציר ומביאים לרתיחה. מוסיפים מנטה ואפונה. מכסים ומחזירים לרתיחה. מבשלים שלוש דקות או עד שהאפונה רכה אבל עדיין ירוקה בהירה. מסירים מהאש. מניחים בצד עד לצינון סופי
  3. מועכים את המרק עד שהתערובת חלקה. מחזירים את הסיר לאש בינונית נמוכה, ומבשלים 5 דקות או עד שהתערובת חמה. מתבלים במלח ופלפל
  4. מוזגים לקערות הגשה. שמים מעל שמנת חמוצה, פלפל ועלי מנטה. מגישים
מנטה. נשמע טעים
מנטה. נשמע טעים

המבורגר טונה עם קולסלואו אסייתי

ביום חמישי הוא חזר מהשוק כולו נרגש: הבאתי טונה טרייה ממשה הדייג הגבר! ואכן, נתח נאה של טונה שכן לו במקרר, מחכה לרגע הנכון. ההתרגשות שלו נבעה משתי סיבות: ראשית, קשה להשיג טונה טרייה במחוזתינו הלא-אסייתיים. ושנית, נדיר שאנחנו מרשים לעצמנו לקנות נתח כזה, שתג המחיר שלו, בשוק, עומד על 150 שקלים לקילו! ובכל זאת, לא סתם קנה, אלא גם הכין סטייק טונה בשומשום עם מיונז וואסאבי. לזאת ייקרא גבר לעניין! בשל השמחה ששררה בבית, אני חשה שלא תהיה זו הפעם האחרונה שטונה טרייה עושה את דרכה לביתנו. ואני רוצה להיות מוכנה לפעם הבאה. המתכון והתמונה של "מכונית הטבחית

".

רכיבים ל-2 המבורגרים
להמבורגרים

  • 2 סטייקים של טונה טרייה (כ-120 גרם כל אחד)
  • 0.5 כוס פירורי לחם פנקו
  • 1 כפית בצל ירוק, קצוץ דק
  • 1 כפית פלפל אדום, קצוץ דק
  • 1-2 כפיות טריאקי
  • 1 כפית כוסברה, קצוצה
  • קומץ אבקת שום ו/או אבקת ג'ינג'ר
  • לחמניות להמבורגרים
  • מיונז

לקולסלואו

  • 1 כוס רצועות ברוקולי או כרוב (שילוב של ברוקולי או כרוב, גזר וכרוב אדום)
  • 1 כפית שמן שומשום
  • 1 כפית מיץ לימון או חומץ אורז
  • 1 כפית דבש
  • 0.5 כפית סויה
  • זרעי שומשום קלויים

אופן ההכנה

  1. מערבבים טונה, פירורי לחם, טריאקי, בצל ירוק, פלפל אדום, כוסברה, שום וג'ינג'ר. יוצרים צורה של המבורגר
  2. מחממים שמן במחבת רחבה. מטגנים את הקציצות כ-2-3 דקות בכל צד
  3. מערבבים כרוב או ברוקולי עם שמן שומשום, דבש, מיץ לימון וסויה. מפזרים למעלה זרעי שומשום
  4. להרכבה, מורחים מיונז על שני צדדים של לחמניית המבורגרים. מניחים את ההמבורגרים בצד אחד, ועליו קולסלואו ואת הצד השני של הלחמניה
לא מאד אסייאתי, המראה
לא מאד אסייאתי, המראה

מסעדות. ירושלים.

בסוף השבוע שעבר נסענו עם אחותה ובעלה לסוף שבוע בירושלים, ללא ספק העיר שמעוררת בי הכי הרבה רגשות סותרים ואמביוולנטיים. מחד, גדלתי שם. הזכרונות הראשונים שלי משם, היו שנים שיכולתי להישבע שלא אזוז ממנה, ושאם כן אז לאירופה, איפה שקר. בטח לא לתל אביב. די מהר מצאתי את עצמי אורז תיק ויורד לשפלה. מאז, כבר כמה שנים שכל נסיעה לעיר הקודש כוללת שלושה דברים: מונית שירות, ארוחה משפחתית, וקיטורים אין ספור על ההיסטוריה והעוני הכבדים שרובצים על כל אבן בה.

בתקופה האחרונה אני מתרכך. פתאום אני מוצא קצת זמן לגלות מקומות חדשים ישנים, עושה איזה סיבוב בדרך להורים, ומנסה להקשיב קצת לעיר הלא ברורה. והנה בא סוף השבוע הזה, ואיתו החלטה אחת, לא מאוד מפתיעה; לכבוש את מסעדות העיר. ובכן, להלן סיכום.

תחנה ראשונה: עזורה. השוק הירושלמי עובר בשנים האחרונות מהפכה של ממש, והופך ממרכז קניות עממי למרכז קניות ובילוי. ראשון היה שם מזרחי מהפיצוחים שפתח לבתו את בית הקפה "הכל לאופה וגם קפה" והביא את האספרסו והברוסקטות לרחובות השוק. אחריו הגיעו מקומות קטנים אחרים, ובחודשים האחרונים מסתובב באזז עצבני על "מחניודה". לפני כולם היתה עזורה. מסעדה קטנה בתוך השוק העירקי, עם כמה פתיליות ותפריט שכתוב על הקיר. בהיעדר מקומות פנויים במחניודה, זו היתה הבחירה הטבעית. אכלנו שם צלחת חומוס טובה, מנה של סופריטו בקר, מרק קובה אדום, ממולאים (שנראו קצת עייפים) ודג מרוקאי חריף. כל הצלחות, בלי יוצא מן הכלל, נוקו עד תום ולוו באנחות עונג קלות וקלות פחות. אוכל מדויק, היסטורי, כזה שמתבשל מהבוקר וגורם לך לתהות איך לכל הרוחות מגיעים לנימוחות כזאת ועדיין שומרים שהמנות לא יתפרקו. משם הלכנו לחנות היין של אבי בן, להצטייד בבקבוק פיג'לינג ושוקלד בלגי מאיכות בינונית.

את ארוחת הערב אכלנו בזוני, שהמקורות הירושלמים שלי דיווחו עליה כעל הבראסרי המקומי. ובאמת, אי אפשר לטעות. המקום פתוח 24 שעות, עם עיצוב שמרפרר בעקשנות לבראסרי, מחירים של בראסרי ותפריט א-לה צרפתי. הבעיה בזוני, היא שבניגוד לבראסרי, כאן כן מתפשרים על האוכל. תמורת קצת פחות מ 500 שקלים אכלנו כאן מנות לא מספקות של טורטליני דלעת וטורטליני כבד עוף, ומנות טובות יותר של עוגת סרטנים וחציל קלוי עם יוגורט. אוכל טוב אבל בפירוש לא מרגש, ובהחלט יקר מדי.

משום שאכלנו בשעה מוקדמת, עוד היה לנו את כל הלילה לשתות. בשלב הזה פרשו האחות ובעלה לענייניהם, ואנחנו המשכנו למונא. לפני אי אלו שנים, מונא היה המקום ההוא שבו יושבים כתבי הטלוויזיה והעיתונים הזרים שמוצבים בירושלים. זה היה מקום עם ניחוח של אבן ירושלמית כבדה, שיק ארטיסטי וקהל דובר שפות זרות. משמח מאוד היה לגלות ששום דבר מזה לא השתנה, והמקום בבית האמנים עדיין כזה. שתינו שם שני סיבובים של ג'וני שחור ובומביי טוניק, ולקינוח לקחנו מנה טובה של פחזניות עם גלידה טובה ברוטב שוקולד. סך הכל הוצאנו כאן כ 200 שקלים (כולל טיפ), ובעיקר בעיקר הצטערנו שלא באנו לכאן לארוחת הערב, שכן המנות שיצאו מן המטבח נראות מפתות מאוד. בשלב הזה של הערב, מוותרים על מקומות הבילוי של העיר, התגלגלנו לנו אל בית המלון.

בבוקר עשינו טיול בעיר העתיקה של ירושלים, קנינו טחינה מעולה וזעתר לרוב, וכשלנו שוב ושוב למצוא את מקדש הכנאפה של ג'עפר. במקום זה, אכלנו ארוחת בוקר בלינא, חומוסיה ותיקה. גם כאן כמו בזוני, הפוזה לא היתרגמה לאיכות, וקיבלנו מנה זערורית של חומוס ירושלמי חמוץ (תמיד הוא חמוץ!), מלווה בפיתות דקות ושטוחות ופחית פאנטה (20 שקלים ביחד). יצאנו מכאן לחפש פלאפל ראוי, אבל במקומו מצאנו את הדרך חזרה למונית השירות.

——–

קישורים:

מונא באר

עזורה באתר מפה

ביקורת של שוקי על לינא

פלאפל

בסופשבוע שעבר טיילנו בעיר העתיקה, והגענו לכמה דוכנים שמכרו כזה של פלאפל, הדבר הזה שעושה את הכדורים. יש לו שם? על פני דוכן הראשון עברנו כמו גיבורים. גם על פני השני. היה זה השלישי, אם זכרוני אינו מטעני, שששבר אותנו, וגרם לנו לשלם כמה שקלים על כזה של פלאפל. כאילו אנחנו פלאפליה ידועה בעיר. באותו טיול בעיר העתיקה הלכנו גם למקום שהוא זכר כ"חנות קטנה, עם ירידה קטנה כחולה, שיש בה רק שומשום, ואיש שטוחן את השומשום ועושה ממנו טחינה". לי זה ישר נשמע כמו המקומות האלו בשווקים בתאילנד שטוחנים בהם את הקוקוס כדי לעשות חלב קוקוס. ואכן, כך בדיוק זה נראה. כוך קטן, עם כחול באמת, שבו רק שומשום ומאזניים. קנינו, כמובן, מאיש שמזג את הטחינה לבקבוקי פלסטיק בתנועות חינניות במיוחד. טחינה טעימה בטירוף! והיא תלך מעולה עם פלאפל. יום אחד, כשלמישהו יהיה חשק לבזבז חצי בקבוק שמן על פלאפלים שיהיו פחות טעימים מאלו של האיש בקינג ג'ורג', שהוא חבר טוב של הקיבות שלנו. המתכון והתמונה של "המקום של מה?"

ואם כבר פלאפל, גם אצל שוקי יש מתכון לפלאפל שנראה טעים.
רכיבים

  • 1 כוס גרגירי חומוס
  • 1 בצל גדול, קצוץ
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • צרור פטרוזיליה, קצוצה
  • צרור כוסברה, קצוצה
  • 1 כפית כמון
  • 2 כפות קמח
  • מלח ופלפל
  • שמן לטיגון

אופן ההכנה

  1. מניחים את גרגרי החומוס בקערה ומכסים במים קרים. משרים ללילה
  2. מערבבים חומוס, שום, בצל, פטרוזיליה, כוסברה, כמון, מלח, פלפל וקמח במעבד מזון עד שמגיעים למרקם של משחה
  3. יוצרים מהתערובת כדורים (אפשר בעזרת כזה של כדורים, אם במקרה קניתם אחד)
  4. מטגנים בסיר ובו חמישה סנטימטרים של שמן ב-180 מעלות עד שהכדורים משחימים, 5-7 דקות
לצלם לפני זה לא חוכמה
לצלם לפני זה לא חוכמה

עוגת תפוחים לאוהבי הבצק

סוף השבוע הקרוב עומד לעבור על יושבי הבית מול השולחן. הוא בלמידה למבחן ארור. אני בעבודה שקדנית על משימה שלעולם לא תיגמר כנראה. ואולי כן. כרגע אני בשלב הזה, השלב שבו יש עדיין הרבה בצק לעוגיות, והתבנית הראשונה שמוכנה עם נייר אפייה כבר מלאה עד אפס מקום, ואת קצת נאנחת לעצמך, ואומרת: לא נורא, רק עוד קצת. כאילו זו מטלה מאלוהי המטלות ולא דבר שאת עושה למען עצמך. אז הכל נראה קצת מייאש. בכל אופן, כדי לעבור את סוף השבוע הזה בשלום, אנחנו נצטרך דבר מתוק. ורצוי כזה שאפשר לאחוז בין שתי אצבעות. המתכון והתמונה של "פתח פה, הכנס עוגייה".

רכיבים
לבצק

  • 2 כוסות קמח
  • 0.75 כפית מלח
  • 120 גרם גבינת שמנת
  • 150 גרם חמאה, קרה וחתוכה לקוביות
  • מי קרח

למילוי

  • 2-3 תפוחים בינוניים
  • 0.5 כוס סוכר
  • 1 כפית קינמון
  • 1 כפית ג'ינג'ר
  • מיץ מחצי לימון
  • 1 כף חמאה

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבצק. טורפים את הקמח, המלח וגבינת השמנת (בעזרת מיקסר עם וו גיטרה או מיקסר ידני), עד שהגבינה מתפרקת והתערובת פירורית. מוסיפים את החמאה החתוכה לקוביות ומפעילים את המיקסר עד שהחמאה מתערבבת פנימה. זה לא אמור לקחת הרבה זמן, ואמורים לקבל חתיכות חמאה בגדלים שונים. לא צריכים להיות יסודיים מדי, ואנחנו בהחלט רוצים חתיכות נראות לעין של חמאה. מפזרים שתי כפות של מי קרח ומערבבים במזלג עד שהוא מתלחלח. אוספים ביד את הבצק ורואים אם הוא מחזיק. אם לא, מוסיפים עוד כף מי קרח בכל פעם, עד שנהיה בצק. אוספים לכדור, ומחלקים לשני חלקים, שאחד גדול במקצת מרעהו. עוטפים בניילון נצמד ומקררים לפחות שעה
  2. מכינים את התפוחים. כאשר רוצים לאפות, מחממים תנור ל-220 מעלות. מרדדים את החצי הגדול של הבצק לעיגול בגודל 28 סנטימטרים בערך ומניחים בתבנית גדולה של תנור על נייר אפייה. מקלפים את התפוחים, מוציאים מהם את הליבה, וחותכים לשמיניות. מערבבים עם מיץ הלימון. מערבבים את הסוכר, הקינמון והגינג'ר ומורחים על הבצק. מסדרים את התפוחים על הבצק בעיגול (לא חייבים בעיגול, אבל זה מעורר בי את הצד של ה-OCD). מעטרים בפיסות של חמאה
  3. מרכיבים. מרדדים את החלק השני של הבצק וחותכים כמה חתכים לאוורור. אפשר להשתמש בחותכני עוגיות או פשוט לחתוך באופן חופשי. זה תלוי בעד כמה אוהבים להתעסק עם זה. מקפלים לארבע ומניחים על התפוחים. פותחים את הקיפול. מקפלים את קצות החלק התחתון על החלק העליון ולוחצים כדי לחתום את העוגה. מורחים את העוגה בקצת חלב ומפזרים סוכר
  4. אופים ב-220 מעלות כ-15 דקות, ואז מנמיכים את חום התנור ל-180 מעלות ואופים 30 דקות נוספות, או עד שהמיצים מבעבעים והתפוחים רכים. מצננים לפחות שעה, ואז חותכים ונהנים
בחיים לא הצלחתי לעשות בצק פריך שיחזיק מספיק זמן מעמד כדי לחתוך בו צורות אחרי שהוא על התפוחים
בחיים לא הצלחתי לעשות בצק פריך שיחזיק מספיק זמן מעמד כדי לחתוך בו צורות אחרי שהוא על התפוחים

לחם סודה אירי

יושבת הבית נרדמה אתמול בתשע. גם זה קורה. והתעוררה באמצע לשעה כדי לקרוא ספר דלוח שמשום מה זכה בפרס בוקר. כל הנסיבות האלו הביאו אותה לקום בשש בבוקר, חייכנית ונמרצת. יושבת הבית חשבה ללכת מייד אל המחשב, כפי שהיא עושה מדי בוקר, אבל החליטה לפנק את יושב הבית בריחו של לחם טרי. וכך, הכינה את לחם הבירה, שיצא טעים מאד, גם אם דחוס ומלא חמאה. יושב הבית שמח מאד מאד ונראה כאדם שפתח את הבוקר שלו בקלוריות ריקות. כך יוצא שהמסע אל דרך הלחם ממשיך. והפעם: לחם סודה אירי. מסתבר שהלחם הזה, שהומצא ב-1800 בערך, זכה לפופולריות משום שהסודה הייתה מרכיב זול במיוחד, ואפשר היה להכין אותו גם ללא תנור. לחם הסודה היגר לאמריקה הגדולה ופיתח לעצמו כמה ילדים בלתי חוקיים, כולל גרסה עם צימוקים שמסתבר שהיא פופולארית במיוחד. באפיקיורייס נותנים את כל הסיפור, בשיחה עם שף אירי לשעבר. אבל אותי עניין המתכון האירי. אז הנה הוא, ביחד עם התמונה, מבית אפיקיורייס.

רכיבים

  • 3.5 כוסות קמח מלח
  • 2 כפות קימל (לא חובה)
  • 1 כפית סודה לשתייה
  • 0.75 כפית מלח
  • 1.5 כוסות חובצה בערך (אפשר להשתמש ברוויון. ואפשר גם לשים כף מיץ לימון על כל כוס חלב רגיל)

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-220 מעלות ומקמחים קלות נייר אפייה
  2. מערבבים קמח, קימל, סודה לשתייה ומלח בקערה גדולה. מערבבים פנימה מספיק חובצה כדי ליצור גושים לחים. אוספים את הבצק לכדור
  3. מניחים את הכדור על משטח מקומח ולשים עד שהבצק נדבק, כדקה אחת. צרים מהכדור עיגול בקוטר 15 סנטימטרים ובעובי של חמישה סנטימטרים. מניחים את העיגול על נייר האפייה המקומח. יוצרים חתך בצורת איקס, בעומק של סנטימטר וחצי, שמגיע כמעט עד לקצוות של העיגול
  4. אופים עד שהלחם מזהיב, וטפיחה על ישבנו משמיעה קול חלול, כ-35 דקות
  5. מעבירים את הלחם לרשת ומצננים
נראה פחות דחוס מלחם הבירה
נראה פחות דחוס מלחם הבירה