סלמון בוואסאבי ושומשום שחור

בתור אוכלי דגים להוטים – יושב הבית אף מכונה לעתים פינגווין – יוצא לנו לא מעט לאכול סלמון. עכשיו, סלמון זה טעים, אין להכחיש, ובכל זאת תמיד יש לו טעם דומה: טעם ורוד.  לא מזמן נתקלתי באיזה מתכון, שנראה שאולי מצליח לעשות את זה קצת אחרת, איך לא, מהמזרח הלא קרוב. המתכון והתמונה של "מאכלים רציניים". אגב, מעתה ואילך, כל הליים יוחלף בלימון. עדי הרשתה.

רכיבים ל-2-4 מנות

לדג

  • 300 גרם פילה סלמון, ללא עצמות וללא עור
  • 0.25 כוס זרעי שומשום שחור
  • מלח גס
  • 1 כף שמן צמחי

לרוטב וואסאבי-לימון

  • מיץ מרבע לימון
  • 1.5 כפות מירין
  • 1 כפית חומץ יין אורז
  • 1 כף סויה
  • 0.25 כפית אבקת וואסאבי

אופן ההכנה

  1. מכסים את הסלמון בשומשום שחור ומפזרים למעלה מלח. מחממים מחבת על אש בינונית-גבוהה, עד שהמחבת חמה מאד, ואז מוסיפים את השמן ואת הדג. צורבים את הדג לדקה שתיים לכל צד, ומעבירים את הדג לצלחת
  2. מערבבים ביחד מיץ לימון, מירין, חומץ, סויה ואבקת וואסאבי
  3. חותכים את הדג לפרוסות בעובי סנטימטר וחצי. מסדרים את הדג בצלחת ומגישים בצד את הרוטב
עתידות: משה הדייג יקבל ביקור בקרוב
עתידות: משה הדייג יקבל ביקור בקרוב

כדורי תמרים ולימון

איש נחמד מהעבודה הביא לכולם תמרים מהמטע המשפחתי שלו, כאלו אורגניות ועסיסיות למראה. אני לא אוהבת תמרים שלא נמצאים בעוגה. ויושב הבית מתעלם מהן בלי הצהרות. והן יושבות במקרר, נחמדות מאד, ללא ישועה. אז מצאתי מתכון שמעמעם קצת את הטעם שלהן. המתכון והתמונה של "שוק האוכל המלא".

רכיבים ל-18 כדורים

  • 1 כוס תמרים, מגולענות וקצוצות
  • 0.25 כוס מיץ לימון
  • 2 כפיות גרידת לימון טרייה
  • 1 כוס אגוזי מלך
  • 1 כוס שומשום
  • 0.5 כוס שבבי קוקוס

אופן ההכנה

  1. שמים במעבד מזון תמרים, מיץ לימון, גרידת לימון, אגוזי מלך ושומשום. מעבדים בפולסים עד שהתערובת אחידה. היא תהיה מעט דביקה
  2. בידיים לחות מגלגלים כל כף תערובת לכדור
  3. טובלים בקוקוס ומקררים עד שמוכן להגשה
בא לי כבר
בא לי כבר

עגבניות אפויות עם פירורי לחם ואגוזים

אחד הסלטים האהובים עליי הוא סלט פטוש. אני אוהבת אותו לא רק בגלל שהוא בעצם סנדוויץ', אז ברור שהוא משביע, אלא גם בגלל שיש בו כל כך הרבה שילובים לעשות, שכל ביס, טוב, כמעט כל ביס, יכול להיות שונה ממשנהו. וזה נורא חשוב, שהאוכל שלך לא יהיה משעמם, שיהיו בו הפתעות, כי שעמום, אתם יודעים, את זה יש לי כבר במקומות אחרים, משמחים פחות. אבל אי אפשר כל היום לאכול סלט, אז מצאתי מתכון שגם הוא נראה מבטיח צרור צירופים. המתכון והתמונה של "מטבח איסט ווילג'י"

רכיבים ל-6-8 מנות שאינן מנות עיקריות

  • 2 כוסות פירורי לחם גסים מלחם טרי (עדיף לחם כפרי מחיטה מלאה)
  • 4-6 עגבניות גדולות (כקילו וחצי סך הכל)
  • 1.5 כפות טימין, קצוץ
  • 1 לימון, גרידת
  • 30 גרם חמאה
  • 1 כוס אגוזי לוז קלויים (קולים את האגוזים בתנור שחומם ל-350 מעלות במשך 7 דקות בתבנית עם נייר אפייה, ולאחר שהצטננו משפשפים אותם עם מגבת, כדי להיפטר מקליפות מיותרות)

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-350 מעלות, ומשמנים בחמאה תבנית חרס או זכוכית לא עמוקה
  2. מפזרים את פירורי הלחם בתבנית שטוחה, עד שהם יבשים וזהובים חיוורים, כ-15 דקות. מצננים. מגבירים את חום התנור ל-450 מעלות
  3. חותכים את העגבניות לפרוסות עבות, ומסדרים, בחפיפה, בתבנית האפפיה. מפזרים חצי כפית מלח, רבע כפית מלח, כף טימין וגרידת לימון
  4. ממיסים חמאה במחבת גדולה על אש בינונית, ומבשלים את אגוזי הלוז ופירורי הלחם, בערבוב מתמיד, עד שהם מזהיבים, כ-4-5 דקות. מתבלים במלח ובפלפל. מפזרים את התערובת על העגבניות
  5. אופים עד שהעגבניות מבעבעות והפירורים משחימים, כ-15-25 דקות. מצננים לטמפרטורת החדר ומפזרים את חצי כף הטימין הנותרת
מתכון עתיר כלים
מתכון עתיר כלים

אוכל ומוסר

יחסים עם אוכל הם יחסים מורכבים כבר היום. לא שלי, כמובן, אני בריה פשוטה, אני אוכלת מה שאני רוצה מתי שאני רוצה. אבל נניח שעבור בחורה אלמונית, שרחוקה כעת מהמקלדת, בכל רגע נתון, בחינת היחסים עם האוכל יכולה להתחיל בשאלה  האם את רעבה. לכאורה, שאלה פשוטה. אבל היא לא. כי היא נגזרת של כל אחד מהפרמטרים הבאים: כמה אכלת קודם. כמה את צפויה לאכול אחר כך. כמה את חושבת שמותר לך לאכול. כמה את מרגישה שמנה היום. כמה הרגשת שמנה אתמול. כמה תרגישי שמנה מחר. כמה החלטת שלא איכפת לך להיות שמנה. וכמה הרעב הפיזי, הפשוט, של פעם, מצליח להעביר מסרים למוח הקטן ומצומק הדיאטות והפסקות הדיאטות שלך.
ונניח שהחלטת שאת רעבה, עכשיו את מתחילה לחשוב מה תאכלי. לעתים לא איכפת לך. את תאכלי מה שיש. ונעזוב כרגע בצד את השאלה כמה תאכלי מאותו מה שיש. פעמים אחרות, בא לך משהו ספציפי. נניח שוקולד. במקרה הזה, נכנס עוד סט של שאלות לעניין.  את מספיק לא שמנה בשביל שוקולד? אם התשובה היא לא, האם תוכלי להחליף את השוקולד במשהו אחר? האם נניח, מנת פרי, תספיק לך? ואם לא מנת פרי, אז מה? ואם נניח שהתשובה היא כן, אז אפשר פשוט לאכול את השוקולד, ושוב לעזוב בצד את השאלה כמה שוקולד לאכול. במקרה שמה בא לך לאכול לא נמצא תחת ידך, נכנס לעניין סט נוסף של שאלות: האם תכיני את מה שבא לך? האם את נמצאת בבית? האם יש בבית מה שצריך כדי להכין את מה שבא לך? אם לא, איפה תקני? בשוק? בסופר? בטיב טעם? ואם לא תכיני, אולי תלכי  החוצה לאכול? האם את רוצה להרשות לעצמך את זה? האם את רוצה את הגרסה הזולה או היקרה של מה שבא לך? ואולי בכלל תזמיני הביתה?
על כל אלו נוסף בשנים האחרונות מאגר שאלות נוסף. לא סתם מאגר. מאגר על. מאגר הבריאות. אומגה 3. ויטמין C. שומן. שומן רווי. שומן לא רווי. קלוריות. קלוריות טובות. קלוריות ריקות. B12. כולסטרול טוב. כולסטרול רע. פחמימות. סוכרים. סידן. אפקטים מצטברים. אפקטים מיידיים. ואת כל זה אני אומרת בלי להבין כלום בבריאות האוכל שלי. כל השאלות האלו צריכות לקבל מענה לפני שמכניסים משהו לפה, ועוד לא התחלתי לדבר על שאלות של מוסר. כן בשר. לא בשר. כן טבעוני. לא טבעוני.
ולמה אני אומרת את כל זה, כי קראתי היום כתבה בניו-יורק טיימס, שסיפרה שהשוודים מתחילים לשים על התוויות שעל האוכל גם מידע סביבתי: כמה קילו של פחמן דו חמצני נפלטו לאוויר המעונה שלנו כדי לייצר את המוצר שהלקוח מחזיק ביד. למשל: שיבולת השועל צרכה 0.87 קילו של פחמן דו חמצני לכל קילוגרם של מוצר. לפי הכתבה, הם עושים את זה בגלל נתונים כמו הנתון הבא: 25 אחוזים מפליטת הפחמן הדו חמצני שמייצרים אנשים במדינות המתועשות קשורה לאוכל שהם אוכלים. זה אומר שאם נשים לב גם לפליטת הפחמן הדו חמצני של האוכל שלנו, אנחנו עשויים לסייע באופן משמעותי לכדור הארץ.
הרעיון של להבהיר לצרכן הסופי כי הוא האחראי על מה שקורה הוא לא רעיון חדש, והוא מזכיר לי את הניסיון של ממשלות ישראל לדורותיהן לשכנע אותנו להתקלח בזוגות ולשים חסכמים כדי שישראל תמשיך להיות פה. ואם חושבים על כך שההתחממות הגלובלית עלולה לגרום למשבר מזון עבור חצי מאוכלוסית העולם עד סוף המאה, קיצוץ במזון עשיר בזיהום היא מחשבה מאד צודקת. אם אוכל מביא זיהום וגורם לרעב אצל אנשים אחרים, אזי אוכל צריך להיות זה שבו מקצצים כדי להפחית בזיהום, ולהפחית את הרעב של אנשים אחרים.
הרעיון של אחריות הצרכן הפרטי הוא רעיון משלים, כך נדמה לי, לרעיון הקפיטליסטי שעומד בבסיסו של "מכסת פחמן", אותה מכסה הנהוגה באירופה כבר שנים אחדות, שקובעת לכל עסק כמה פחמן דו חמצני מותר לו לייצר, ומאפשרת לו למכור את העודפים שלו לחברות אחרות, על מנת לעודד חברות להגיע אל מתחת למקסימום המותר. או כמו שאמר ארנולד שוורצנגר, המושל הידוע, "קפיטליזם, שתמיד היה לכאורה האויב של הסביבה, מעניק היום חיים חדשים לתנועת איכות הסביבה".
ואני תוהה מה יותר טוב? להעמיד את הצרכן לחשב קילואים של פחמן דו חמצני, בעודו מחזיק בסופר מרגרינה ומנסה לשקלל את כל הפרמטרים של טעם, בריאות ומחיר, או לשים את האחריות דווקא על התאגידים ועל מכונות הקפיטליזם הגדולות?

מה שכן, בסוף זה תמיד נגמר בקמפיין עם ילד כושי שמחזיק פרי טרופי
מה שכן, בסוף זה תמיד נגמר בקמפיין עם ילד כושי שמחזיק פרי טרופי

חצילים בנענע

כשגרים ליד השוק, כך מסתבר, נהיות לך במקרר ערימות של ירקות, שמישהו, או משהו, או מישהי, צריכים לעשות איתם משהו. היום כבר לא ייצא מזה כלום, אבל מחר, אני זוממת להציע ליושב הבית עסקה: הוא ישטוף את הבית ואני אכין טאפאסים. זה אחד הטאפסים שאני מתכננת. המתכון והתמונה של epicurious המהממים.

ציוד מיוחד
סיר (?) אידוי 30 סנטימטרים

רכיבים

  • 3 חצילים בינונים (קילו בסה"כ), ללא הקצוות, וחתוכים, כל אחד, ל-8 פסים לאורך עם הקליפה
  • 0.25 כוס חומץ שרי
  • 0.74 כפית מלח
  • 1 שם שום, קצוצה
  • 0.5 כפית אורגנו מיובש
  • 0.12 כפית פלפל שחור
  • 6 כפות שמן זית
  • 2 כפות נענע טרייה, קצוצה דק
  • 2 כפות פטרוזלייה, קצוצה דק

אופן ההכנה

  1. מביאים לרתיחה 2.5 סנטימטרים של מים ו-2 כפות חומץ בקערה גדולה (או במחבת עמוקה עם מכסה). מסדרים את החצילים, כשהקליפה כלפי מטה, בסיר אידוי, ועליהם מפזרים חצי כפית מלח, ואז מאדים, כשהסיר מכוסה, כ-15-20 דקות, עד שהחצילים רכים. מעבירים את הסיר לכיור ומניחים לחצילים להגיר נוזלים כ-5 דקות
  2. מעבירים את החצילים לקערה עמוקה. מערבבים ביחד שום, אורגנו, פלפל, מלח וחומץ בקערה קטנה, מוסיפים את השמן בזרם אטי, ומערבבים עד שהתערובת אחידה. שופכים את הרוטב על הצילים בעודם חמים, ומניחים לרוטב להשפיע על החצילים עד שהם מגיעים לטמפרטורת החדר, כשעתיים. מפזרים את הנענע והפטרוזיליה ממש לפני ההגשה.
ייראו מעולה גם אצלנו בבית, אני בטוחה
ייראו מעולה גם אצלנו בבית, אני בטוחה

טורטיה דגים

יושב הבית עשה היום מעשה של אהבה: הוא התנדב לנסוע להורים שלו כדי שאני אוכל להישאר לבד בבית ולעבוד על איזה דבר שאני לא מספיקה לעבוד עליו מספיק. ולכן מגיע לו מתכון שישמח אותו נורא. ולא סתם מתכון, אלא מתכון מאתר מהמם, שגיליתי דרך סאנוק, שהוא גם מקור מידע בלתי נלאה על אוכל, וגם עשוי ממש טוב, כך שהקוראת בו מרגישה שמכבדים אותה ואת העכבר שלה. המתכון והתמונה של epicurious.

רכיבים

  • 0.5 בצל סגול, חתוך דק
  • כ-1.5 כוסות חומץ יין אדום
  • 0.25 כוס שמן זית
  • 1.5 כפיות אבקת צ'ילי
  • 1.5 כפיות אורגנו מיובש
  • 0.5 כפית כמון טחון
  • 0.25 כוס כוסברה, קצוצה
  • 1 פלפל חלפיניו, קצוץ
  • 0.5 קילו דג לבן (בקלה או מאי מאי, שקוראים לו גם דוראדו לפעמים), חתוך ל-4
  • מלח
  • 8 טורטיות
  • שמנת חמוצה (אפשר גם mexican crema, שזה בעצם שמנת חמוצה, עם קצת גרידת לימון וקצת מיץ לימון)
  • סלסת עגבניות טרייה

אופן ההכנה

  1. משרים את הבצל. שמים את הבצל בקערה קטנה, ושופכים לקערה מספיק חומץ יין אדום כדי לכסות אותו. מניחים ל-30 דקות עד כמה שבועות
  2. משרים את הדגים. לקערה קטנה מוזגים את שמן הזית, ומוסיפים את אבקת הצ'ילי, אורגנו, כמון, כוסברה וחלפיניו. מערבבים היטב. מניחים את הדג על הצלחת ומוזגים מעליו את הרוטב, מוודאים שהרוטב מגיע לשני צדי הדג. משרים ל-20 דקות
  3. מבשלים את הדג. מעבירים את הדג למחבת על אש בינונית גבוהה. אין צורך להוסיף עוד שמן. מתבלים במלח. מבשלים ארבע דקות, ואז הופכים ומבשלים עוד שתי דקות. מסירים את המחבת מהאש ומפוררים את הדג בעזרת מזלג. מוודאים שפירורי הדג יתערבבו במרינדה במחבת. בודקים תיבול ומוסיפים מלח אם יש צורך
  4. מחממים את הטורטיות. עוטפים אותן במגבת נייר ומחממים במיקרוגל 45 שניות.
  5. מרכיבים ומגישים. במרכז כל טורטיה מניחים כף מעוברת (אחד הביטויים הדוחים, רק שיהיה ברור) של דג מפורר, ועליה בצל מושרה. מגישים עם שמנת חמוצה וסלסת עגבניות

    כל כך ישמח!
    כל כך ישמח!

עוגת אגסים (ומסקרפונה)

אין שום דבר מיוחד בעוגה הזאת, אני חשה, מלבד העובדה שהיא נראית קצת שרופה, וזה גורם לה להיראות איכשהו יותר טעימה. המתכון והתמונה של ערוץ האוכל הטוב

תבנית

  • עגולה, בקוטר 25 סנטימטרים

רכיבים

  • 2 ביצים
  • 1 חלמון
  • 150 גרם אבקת סוכר
  • 50 גרם חמאה, חתוכה לקוביות קטנות, פלוס חמאה לשימון התבנית
  • 1 כף דבש
  • 3 כפיות חלב
  • 150 גרם קמח
  • 1 כף אבקת אפייה
  • קומץ מלח
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 5 אגסים
  • 4 כפיות ריבת משמשים, לזיגוג (אפשרי)
  • 400 גרם מסקרפונה, להגשה

אופן ההכנה

  1. מחממים את התנור ל-180 מעלות. מרפדים את תחתית התבנית בנייר אפייה ומשמנים אותו מעט בחמאה
  2. בקערה, טורפים ביצים, חלמון, סוכר, חמאה ודבש, עד שהתערובת קלה ואוורירית. מוסיפים בהדרגה את החלב, ואת הקמח, אבקת האפייה והמלח. טורפים כל הזמן ומוסיפים תמצית וניל
  3. מוציאים את הליבה וקוצצים 3 מהאגסים ומוסיפים אותם לתערובת
  4. שופכים את התערובת לתבנית. מוציאים את הליבה וחותכים את שני האגסים הנותרים לפרוסות דקות. מסדרים אותם מעל התערובת
  5. אופים 45 דקות או עד שעוגה תפחה והזהיבה. מוציאים מהתנור ומניחים לה להצטנן בתבנית על הרשת
  6. מערבבים את הריבה בנתז מים, ומחממים אותה במחבת קטנה על אש קטנה. מערבבים עד שהתערובת חלקה, ומעבירים אותה במסננת. מושחים את התערובת על העוגה. מגישים פרוסות עוגה עם מסקרפונה

.

יושב הבית עבר פה עכשיו, ולא נראה הכי מרוצה
יושב הבית עבר פה עכשיו, ולא נראה הכי מרוצה

מאפינס ריבה ודובים

אני יודעת שדולי אמרה שתבנית המאפינס דובים שלי תשמח למאפינס גזר, אבל זו שרכשה את התבנית התנגדה נמרצות, בטענה שהקרם שאמורים לשים על המאפינס יחריב לגמרי את הדובים. היא לא בלתי צודקת. ולכן, המשכתי בחיפושיי. החבר'ה מאוסטרליה באו עם הפתרון, במאפינס שנראים כמו כל הביתיות שבעולם. המתכון והתמונה של טעם.אוסטרליה.

רכיבים לשישה מאפינס
למאפינס

  • חמאה מומסת, לשימון התבנית
  • 300 גרם קמח תופח
  • 155 גרם (0.75 כוס) אבקת סוכר
  • 100 גרם חמאה, מומסת
  • 60 מיליליטרים (0.25 כוס) חלב
  • 2 ביצים, טרופות
  • 4.5 כפות ריבת תותים
  • 2 כפיות סוכר דמררה
  • 0.25 כפית קינמון טחון

לקצפת קינמון

  • 1 כוס שמנת לקצפת
  • 2 כפיות אבקת סוכר
  • 0.25 כפית קינמון טחון

אופן ההכנה

  1. מחממים את התנור ל-180 מעלות. משמנים את שקעי התבנית
  2. בקערה גדולה מערבבים היטב קמח, אבקת סוכר, חמאה, חלב, ביצים
  3. מחלקים שני שליש מהתערובת באופן שווה בין השקעים. מניחים שלוש כפיות ריבה בכל שקע. מעל הריבה שמים את שאר התערובת ומיישרים. מערבבים סוכר דמררה וקינמון בקערה קטנה, ומפזרים מעל  התערובת
  4. אופים 20 דקות, או עד שקיסם שננעץ במרכז הדוב יוצא יבש. מניחים בצד לצינון ל-15 דקות
  5. מקציפים שמנת לקצפת, אבקת סוכר וקינמון בקערה בינונית עד שנהיית קצפת
  6. שמים כל דוב בצלחת הגשה, ומגישים עם קצפת קינמון ועוד קצת קינמון מעל
הכי ביתי
הכי ביתי

לזניה צמחונית

יושבת הבית מבולבלת היום. כל העולם ואשתו רוצים ממנה משהו. והיא, יושבת בית שכמותה, איך תעשה הכל ביחד? ומלבד זאת, אתמול הגיע האיש, והוכיח שהתנור לא היה זקוק לתיקון. או לפחות הוכיח שהוא יודע להוכיח שהתנור לא היה זקוק לתיקון. את האמת המרה נגלה כנראה רק שעתיים לפני שיגיעו האורחים שיוזמנו לארוחה גדולה ומפוארת שמבוססת כולה על טהרת האפייה. בכל אופן, הדרך לפתור את בעיית הבלבול ולבדוק את התנור היא לעשות משהו שדורש התרכזות בדבר אחד. לזניה, כך נדמה לי, מצריכה בישולים, ושכבות, ורוטב, וירקות וכל זה. אני חושבת שהיא תתאים בול. וכל זה, בליווי מצ'יזמו, שהיום הגעתי למסקנה שהוא ממש ג'יימי אוליבר, רק נחמד. המתכון והתמונה של מצ'יזמו, כמובן.

תבנית
33*22 סנטימטרים

רכיבים
ללזניה

  • 1 חבילת עלי לזניה
  • 200 גרם ריקוטה
  • 200 גרם מוצרלה
  • 50-100 גרם פרמז'ן, מגוררת. מהסוג הטוב
  • 1 קישוא בינוני
  • 1 זוקיני בינוני
  • 1 חציל בינוני
  • 3 כפות שמן זית
  • מלח ופלפל

לרוטב

  • 800 גרם עגבניות בקופסה
  • כמה ענפי בזיליקום טריים. אפשר גם אורגנו אם יש לכם. אפשר גם להשתמש במיובש, אבל טרי עדיף
  • 0.5 בצל, קצוץ ומאודה מעט
  • 3 כפות שמן זית
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מכינים את הרוטב. מייבשים את העגבניות מהקופסה ומוסיפים אותן לבלנדר עם עשבי התיבול, שמן הזית, מלח ופלפל. מוסיפים גם את הבצל המאודה לחגיגה. נותנים לזה ערבוב קטן.
  2. אם הרוטב יוצא דליל מדי, מוזגים אותו למחבת לכמה דקות ומצמצמים קצת. שלי בהחלט היה דליל מדי, אבל אחרי בדיוק חמש דקות במחבת, הוא היה בסמיכות הנכונה. למעשה, לא חייבים בכלל להגיע לבלנדר. אפשר לבשל את כל הרכיבים של הרוטב, ואז למעוך הכל ביחד
  3. מערבבים ביחד את כל הגבינות. אני אוהב לקצוץ את המוצרלה לקוביות ואז לערבב לתוכן את הריקוטה. כך קל יותר לשים אותן על הלזניה
  4. שוטפים את הירקות וקוצצים את שני הסופים. חותכים אותם לעובי של שלושה מילימטרים בערך. אם יש מנדולינה, אז זה ממש קל. אם אין לכם, כמוני, אז רק תיזהרו בבקשה לא לחתוך אצבע. זה לגמרי בסדר עם הפרוסות לא שוות בעוביין. ברגע שכל הירקות חתוכים, הניחו אותה בקערה ופזרו עליהם שמן זית ומלח
  5. צולים את כל הירקות כ-10 דקות ב-350 מעלות. ייתכן שהחציל יהיה זקוק ל-5 דקות נוספות. ויכול להיות שגם עדיף להפוך אותם באמצע הדרך. למה צולים את המסכנים האלו? כדי להוציא קצת מהלחות, ולוודא שהלזניה שלנו לא הופכת למימית מדי
  6. מבשלים את הפסטה. בעיקרון, פשוט מבשלים את הפסטה בהתאם להוראות היצרן. עדיף להוריד דקה מהבישול. כי הפסטה תתבשל עוד עם שאר הלזניה
  7. מרכיבים את הלזניה! סוף סוף, רגע האמת. כמנה שהיא תוספת, נדמה שיש בה הרבה חלקים שונים, אבל באמת שכל אחד מהם לוקח כמה דקות. כדי להתחיל, מוזגים כמה כפות רוטב לתחתית התבנית ופורשים כמה עלי לזניה לאורך. אם כמה נשברו בדרך, זה בסדר. אפשר להרכיב אותם מחדש. משטרת הלזניה לא תדפוק על הדלת
  8. אחרי עלי הלזניה, מניחים את כל פרוסות הירקות, עוד רוטב וכשליש מתערובת הגבינה. אם החצילים לא נכנסים, תגרמו להם להיכנס!
  9. ואז שכבה נוספת של עלי לזניה, עוד רוטב, ואז מסדרים באופן יצירתי את הזוקיני והקישוא. טוב, לא חייבים באופן יצירתי. פשוט נפטרים מכולם. אחרי כל הירקות, מוסיפים עוד רוטב, עוד שכבה של עלי לזניה (כן, שלוש שכבות של עלי לזניה!), השליש האחרון של תערובת הגבינה ואז מגררים למעלה קצת מהפרמז'ן הטובה הזאת. מרביצים מעל קומץ נאה של מלח ופלפל.
  10. 30 דקות. 400 מעלות. או עד שהלזניה מבעבעת והגבינה מתחילה להשחים. מוודאים שהלזניה מצטננת 5-10 קות לפני שחותכים אותה
טעים!
טעים!

סלט כרוב חריף או סלט פפאיה ירוקה לישראלים

בפעם הראשונה שיושבת הבית הייתה במזרח, לפני טריליון שנה ועוד שתיים, היא עשתה כל מה שכתוב בלונלי פלנט. נו, זה מה שעושים כשצעירים ומפולניה. למרבה הצער, הלונלי פלנט סבור שאם אתה אוכל מחוץ לארצות-הברית, אתה מסתכן. אי לכך ובהתאם לזאת, היא לא אכלה כמעט דבר מדוכנים ברחוב, ונזהרה כאילו הקיבה שלה עשויה  מקרני אור, על אף שברור שלא היה קורה לה כלום לו הייתה מנסה דברים, אולי, השם ישמור, אפילו הייתה מגלה משהו שלא כתוב בדפי הספר. בכל מקרה, באחד הטיולים שכן עשתה, עצר המדריך באיזה דוכן מקומי, ובו ישבו וויטנאמים אמיתיים, ואכלו, ושם אכלה אורז עם עוף וירקות טעים נורא, אולי אחד הטעימים באותו טיול. מאז, היא רוחשת חיבה רבה לאוכל ויטנאמי. אלא מה, הפעם דופקת אותה הצמחונות הזו, שוויטנאמים לא ממש דוגלים בה. אז מצאתי מתכון ויטאנמי צמחוני, בבלוג אוכל ויטנאמי מעולה, שבנוסף להיותו ויטנאמי, יש סיכוי שהוא יוכל להחליף את סלט הפפאיה הירוקה שכה חסר במחוזותינו. המתכון והתמונה של "מטבח העולם הוויטנאמי"

רכיבים ל-4-6 מנות
רוטב

  • 1-2 צ'ילי תאילנדי
  • 1 שן שום, קצוצה
  • 0.5 כפית + 1 כפית סוכר
  • קומץ מלח
  • 2.5 כפות רוטב דגים
  • 5-6 כפות חומץ אורז יפני

לסלט

  • 1 ראש כרוב (בערך חצי קילו), חתוך לרבעים, ואז לפרוסות ברוחב 6 מילימטרים
  • 1 גזר גדול, מקולף וקצוץ דק
  • 2 כפות כוסברה או עלי נענע קצוצים
  • 0.3-0.5 כוסות אגוזי קשיו קלויים חצויים או בוטנים קלויים לא-מומלחים קצוצים גס

אופן ההכנה

  1. במכתש ועלי מועכים את הצ'ילי, השום, 0.5 כפית סוכר ומלח, עד שנוצרת משחה בצבע אדום-תפוז. משתמשים קודם בתנועת ערבוב, כדי למחוץ את הרכיבים, ואז מכים. השלב הזה משחרר ומשלב את השמנים מהצ'ילי ומהשום. מעבירים את המשחה לקערה ומוסיפים את הסוכר הנותר, רוטב הדגים וחומץ האורז, ומערבבים עד שהסוכר מתמוסס. טועמים ומוסיפים רוטב דגים או חומץ אורז עד שנוצר רוטב חריף, חמצמץ, מלוח, ומעט שומי
  2. בקערה גדולה מערבבים כרוב, גזר, עלי תבלין קצוצים וקשיו
  3. ממש לפני ההגשה שופכים את הרוטב על הסלט ומערבבים היטב
רק חסרות עגבניות שרי, בשביל סלט פפאיה ירוקה
רק חסרות עגבניות שרי, בשביל סלט פפאיה ירוקה