חודש: יוני 2009

ביום שבת הכנתי במיה בעגבניות לפי מתכון של אייל שני, והגיע חבר ותיק כדי לאכול איתנו. ואז, שנייה לפני שהכניס את המזלג לפה, הוא אמר: הולך להיות זה טעם כמו של הבישולים שלך, נכון? נאלצתי להודות שהוא צודק. זה לא שהם לא טעימים. זה פשוט שהרבה מהם יש להם טעם דומה. ניתוח קפדני של המצב הביא את כולנו למסקנה שאני לא שמה בהם מספיק תבלינים, ושהוא, יושב הבית, תמיד מכין תבשילים חריפים. המסקנה הייתה ברורה. כדי להיגמל מהמצב הזה, אני צריכה להגיע לתבשיל מתובל יתר על המידה. כדי להגיע לזה, צריך את המטבח המתאים, והפעם זהו המטבח ההודי, עם שילוב מבטיח במיוחד של בטטה, חציל ותרד, ביחד עם קארי. המתכון של ניק קינדלספרגר.

עדכון: המתכון של ניק אמנם מאד טעים, אבל הוא לוקה מעט בחסר. אחרי המחבות של כל הירקות, הם עדיין לא רכים מספיק.

מומלץ להוסיף חצי כוס מים, לכסות את המחבת ולהניח לכל הירקות להתרכך עוד כרבע שעה.

לאחר מכן להסיר את המכסה ולהניח למים להתאדות עוד כחמש דקות.

יושב הבית מדווח מהודו שזו בדיוק רמת הרכות הנדרשת לאוכל הודי.

כשהייתי קטנה, הייתי איזו חברה של אימא שלי שהייתה מכינה פיצה מהממת בלי שמרים. היא ידעה כמובן להכין גם עם שמרים, כמו שהיא ידעה להכין כל מי שאי פעם יכול להיכנס לתנור. אבל את המתכון בלי השמרים היא נתנה גם לי. וככה, כבר מהתיכון הייתי מדהימה את כולם בכמה אני מהממת במטבח. אבל המתכון אבד לו. ועדיין אני מפחדת משמרים. הם חיים. בתוך הקערה שלי. וצריך לעשות תנועות משונות. ולחכות טריליון שנה. לא בשבילי. תודה. בכל מקרה, החלום על בצק פיצה מתוח ועליו רוטב עגבניות מתובל היטב ועליו פיסות אורגנו קרועות ביד וגבינת פרמז'נו טעימה מהשוק, החלום הזה פועם בלבי ביתר עוז. אז יצאתי לרשת לחפש מתכון של פיצה מבצק ללא שמרים. באנגלית המצב לא מזהיר. בעברית המצב קצת יותר טוב, כי כאן לא מתביישים לכתוב "גיל" או "אשל" במתכונים, אבל עדיין לא מתצאתי מתכון שישכנע אותי שהוא הטוב ביותר. אז אני הולכת לנסות את כולם. או לפחות את אלו מביניהם שנראים יחסית סבירים. הנה המתכון הראשון

היום קיבלתי ממנו זימון לישיבה. זה מצחיק אותנו. אנחנו חנונים. זה אומר שבערב נשב מול המחשב ונעשה דברים ביחד. זה אומר שצריך להתאים את ארוחת הערב שלנו לזה. מייד הלכתי לחפש פינגר פוד. פינגר פוד זו מילה ממש טובה, כי אפשר ממש לדמיין את שתי האצבעות (המורה והאגודל) מתקרבות זו לזו כדי לתפוס איזו פיסת מזון. וזה תמיד משמח. מה שמצאתי הפעם זה קרוקטים של עוף וירקות. זה נראה מתכון מסובך למדי, אבל בסוף הוא גם נראה טעים למדי. אצלנו זו בטח תהיה גרסת הטופו והירקות.

כל השבוע הבטן שלי עשתה בערך כל מה שיכלה כדי לגרום לי לחלום על אורז. היום היא החליטה סוף סוף להתיישר לפי המוח. ואת זה, אמרו כבר חזלנו, צריכים לחגוג. בגלל שהוא קצת סבל איתי כל השבוע עם השטות הזאת, אז צריך להכין לו מנה שהוא אוהב במיוחד. למנה כזאת יכולות להיות כמה תכונות: היא יכולה להיות מאפה (יש לו עניין לא ברור עם זה. נראה לי שזה קשור לזה שהוא לא מכין כאלה), היא יכולה להכיל תרד (ומי שלא ראה אותו אוכל בורקס תרד אצל הטורקי בשוק הכרמל ביום שישי בבוקר, לא ראה שמחת שישי בבוקר מימיו) והיא חייבת להיות משהו שאינו אורז, תפוחי אדמה או לחם. והיא יכולה להיות פשוט כל אלו – פשטידת תרד עם פטה! בבקשה, אצל baking bites.

דיווח קטן: הקציצות יצאו מעולות, לפי המתכון מהפוסט ההוא. אמנם לקח מלא זמן לקצוץ את שתי הכרישות האלו, שהיו בערך בגודל שלי, אבל אחר כך, באלתורים מקומיים על הפרמזן (שעלה 15 שקל למאה גרם בטיב טעם המקומי, שזה פשוט שערוריה), יצאה תערובת מהממת עם רעשים דומים לקציצות המקוריות. אלו שלי יצאו דומות יותר לקציצות ופחות ללביבות, כמו שרואים במתכון ההוא. ובינתיים הוא הכין כמעט רוטב אורנה ואלה, עם שמנת חמוצה, עירית ונענע, שהיה מתאים בול. ושרתה השמחה בביתנו.

בנאדם, גם אם הוא צמחוני, גם אם הוא מנסה לשמור על תזונה הגיונית שאינה כוללת כולסטרול ישר לתוך הווריד, כשהוא חוזר הביתה אחרי אחת עשרה שעות עבודה, הוא צריך את הקומפורט פוד שלו. הבעיה עם קומפורט פוד שהוא כולל לרוב בשר או שמנת. ואני, מה לעשות, צמחונית, ולא משתגעת על שמנת מחוץ לקינוחים שלי. אז מצאתי את הטאג'ין הזה, שהוא של ירקות בלבד, והוא הולך נהדר עם הטרנד ההולך וגדל ברחובות העיר, של מקומות אוכל שמבוססים על הכלי המרוקני הלא מאד יפה הזה. המתכון של בי.בי.סי.

יש פחות מדי זמן בחיים. את זה אני לא הראשונה שמגלה, אני מניחה. אבל לפעמים יושבי הבית מתנגשים בסוגיה זאת ביתר שאת. אף אחד לא מבקש להספיק הכל. אבל קצת עבודה, קצת לעשות דברים שמעניינים אותך, קצת חברים, קצת זוגיות וגם איזה זמן קטן למטבח, זה לא הרבה לבקש. ולכן הוחלט על ישיבת זמן משותפת היום, כדי שיהיה אפשר לעשות הכל ביחד, בלי להרגיש כאילו הזמן שלנו מנוהל על ידי שד טזמני רשע. לישיבה כזאת צריך אוכל משמח, כי אחרת הדיכאון באמת עלול להכריע אותך. והפעם אלו יהיו קציצות כרישה. יש מתכון נחמד כאן, אצל גברת dishing up delights. אבל הרוטב חייב להיות זה של אורנה ואלה, כי הוא פשוט רוטב מעולה לאיזה טריליון דברים. שיהיה לנו בהצלחה.