מחר אנחנו מארחים לארוחת ערב אדם אהוב, שרוצים להתאמץ בשבילו. הזה שמארח אתי אמר לזניה. הסכמתי בשמחה כי זכרתי את הלזניה שהייתי אוכלת בנעוריי אצל החברה הכי טובה שלי, שאבא שלה היה מכין תבניות עצומותשל לזניה ומזמין מלא אנשים לארוחת ערב, שבהן כל אחד היה מקבל חתיכה ענקית של לזניה, שלא הייתה ברירה אלא לאכול אותה עד הסוף, כי היא הייתה טעימה כמו הגיהנום. המתכון הזה הוא עם חצילים, שזו שמחה כפולה, כי לאחרונה, אין על חצילים.